מעלין בקודש גיליון מו - אלול ה'תשפ"ג

תוכן העניינים

מחברי המאמרים בגיליון זה:

הרב הראל דביר – נריה

מאיר דרך – גבעת סנה יעקב

הרב אהרן ווסר – לומד ומלמד בכולל הגבוה בישיבת 'הר עציון'; ירושלים

הרב יהודה זולדן – מפמ"ר להוראת תלמוד ותושבע"פ בחמ"ד, משרד החינוך; מעלה אדומים

הרב זרח כהן – כולל 'בית הבחירה', כרמי צור

יאיר נאמן – הכולל הגבוה בישיבת 'הר עציון'

הרב צבי שלוה – ראש כולל 'בית הבחירה', כרמי צור

הרב מאיר שפיגלמן – אפרת

בע"ה

הקדמה

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:              (דברים יז, ח-י)

בימים אלו, מתקיים שיח ציבורי ער סביב סמכותו ומעמדו של בית המשפט העליון. על פי התורה, המוסד המשפטי העליון הוא הסנהדרין. לצד התפקיד העיקרי של הסנהדרין, כרשות שופטת, ניתנו לסנהדרין גם סמכויות חקיקה – הן בפירוש דיני התורה ומצוותיה, הן בחידוש גזירות ותקנות לפי צורכי הדור.

והנה, מוסד רם זה – הסנהדרין – לא זכה למקום עצמאי משלו. חכמי הסנהדרין מתכנסים, יושבים ודנים, בלשכת הגזית – מבנה שאינו אלא חלק צדדי ממתחם הר הבית והעזרות, והשטח המוקצה לו קטן יחסית, כאשר במרכז המתחם ובשיאו נמצא בית המקדש.

ועם זאת, דווקא לשכת הגזית הייתה הומה אדם, וישבו בה גדולי חכמי ישראל, ואילו בבניין הגדול והמפואר של המקדש לא התקיימה פעילות רבה. לקומה השנייה של המקדש ולתאים לא היו נכנסים כלל, קודש הקודשים היה ריק מאדם מלבד יום אחד בשנה, וגם אל ההיכל הכוהנים היו נכנסים רק פעמיים ביום.

מציאות זו מבהירה לכול, מה העיקר והמרכז, ומי המשרתים והנספחים אליו. לא בני אדם הם הניצבים בראש, לא הם מקור הסמכות, כי אם דבר ה', והוא שמחייב אותנו להישמע להם, כדברי הרמב"ן בפירושו לפרשה מופלאה זו:

 וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה... כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.

 (רמב"ן עה"ת, דברים יז, יא)

יהי רצון שנזכה להכיר במקור הסמכות, ומתוך כך להתבטל בפניו, ולהצמיח כוחות של הנהגה שמרוכזת בדרישת טובת הכלל, ורואה את עצמה כשליחה וכמשרתת את הופעת השכינה בישראל, בבית המקדש בירושלים.

עלֹה נעלה בקודש!
העורכים

לעילוי נשמת בננו אהובנו, החייל

הלל נחמיה אופן ז"ל

שנפל בכ"ז במנחם אב תשפ"ג 

בעת מילוי תפקידו בהכשרת לוחמים ביחידת יהלום 

 

בלימודיו בישיבת מקור חיים עסק בלהט בהלכות המקדש, וסחף אחריו חברים, ללימוד ולעלייה להר בית ה'.

היה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, קשוב ומאיר פנים לכל אדם.

ביקש קרבת אלוהים חיים בכל מאודו.

"עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ". 

"יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ".

לאחר פטירתו נמצא בפנקס החוגר שבכיסו פתק:

 אני שייך!

 אני שייך למשפחה, לקהילה, לחברה, לאומה.

 אני שייך למדינה, למולדת.

 אני שייך לאנושות, למצפון, לכבוד.

 אני שייך להיסטוריה, לעתיד.

 אני שייך לשמחות, לכאב, לציפיות, לפחד.

 כל שעבר ויעבור עלי ועל עמי, 

 כל שיצר את זהותי, את שאני, אני שייך לו.

 וחובה עלי לשמור, להגן ולקיים את כל אלה,

 לדאוג ככל יכולתי לנצחיותם.

 וכעת, עבור חובה זאת, אני שייך.

 שייך לנשק, להכרחיות הניצחון, לקרב.

 אני שייך!

תהי נשמתו צרורה בצרור החיים