חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
שפת אמת על הש"ס
שפת אמת על הש"ס, סדר קדשים, מאת מרן יהודה אריה ליב מגור; הוצאה מחודשת עם מפתחות ירושלים תשנ"ו, מכון הוצאת ספרים מיר.
חידושיו של האדמו"ר מגור לא נכתבו ולא נערכו על ידיו, במגמה להוציאם לאור. את חידושיו כתב בשולי הספרים אשר למד. בני המחבר וחתניו, הם אלו שקיבצו את החידושים וערכו אותם; ואף זאת, רק מפאת החשש שמא יאבדו:
...דרכו בקודש היה לחדש בכל יום בלימודו, כאשר נמצא כן בספרי קודש... הגיעו ימי בהלות ופזור אשר סבבונו, ובאותם הימים נגנבו כמה מכתבי קודש... זאת האליצונו להוציא לאור מחידושיו למען לא יבוזו זרים יגיעו... (מתוך ההקדמה)
בני המחבר מבארים גם במה נתייחד סדר קדשים:
... והקדמנו להדפיס על סדר קדשים, יען כי בסדר קדשים למד עמנו בסוף שנותיו. גם כמ"ש הרבי זצ"ל מלובלין בהסכמתו לספר צאן קדשים, גודל תשוקתו לחבר ספר על סדר קדשים כדי שילמדו העולם בזה הסדר... (מתוך ההקדמה)
כדאי להעיר, שבנוסף לסדר קודשים יצאו לאור גם חידושיו בסדר מועד. בדברים שלהלן ננסה לאפיין את ייחודיותם של חידושי השפת אמת, וננסה למקד את אופני התועלת שניתן להפיק ממנו.
כידוע, מיעטו הראשונים לכתוב חידושים על סדרי המסכתות של סדר קדשים. הדבר אמור, בוודאי, כלפי ראשוני ספרד ופרובאנס שהתמקדו בדרך כלל במסכתות 'הלכתיות' יותר; אך גם נפח החידושים של בעלי התוספות דל יותר בסדר קדשים.
וכך, למעט התוספות שלנו שמודפסים על הדף, קשה למצוא מגוון של קבצי תוספות מהסוג שנפוץ בסדרים אחרים. אין לנו 'תוספות רא"ש', או 'תוספות רבינו פרץ' באופן מלא, ובאופן כללי יש מעט חומר מתקופת הראשונים.
יש, כמובן, חריגים לדבר. על מסכת קינים זכינו לפירושיהם של הראב"ד ובעל המאור. על מסכת חולין זכינו להתייחסות 'ראשונית' עניפה. אולם במסכתות ה'רגילות' העוסקות בענייני קדשים מובהקים (לאפוקי קינים שאין עליה גמרא, לאפוקי תמיד ומדות ולאפוקי חולין שאיננה מסכת קדשים מובהקת), מורגש החיסרון הזה באופן משמעותי.
גם קובצי ראשונים עלומים שיצאו לאור (כתב יד שהציא הרב אברהם סופר על מסכת תמורה, או שני פירושים קדמונים על מעילה), לא נפוצו בין הלומדים והשימוש שנעשה בהם מועט למדי.
מצב הפוך, במידת מה, שורר בתחום האחרונים. די לעיין, מקופיא, בעוביו של ספר המפתח לכרך העבודה במהדורת הרמב"ם של שבתי פרנקל. אחרונים רבים כתבו על ענייני קודשים, הן סביב פסקי הרמב"ם והן ביחס לסוגיות הגמרא. אך נראה שהכתיבה האופיינית לאחרונים אינה ממלאת את הצורך שמספקים הראשונים.
טענתנו היא, שחידושי השפת אמת על הש"ס מסוגלים – לפחות במידת מה – למלא אחר הצורך הזה. ננסה, בקצרה, לבאר מדוע; ואגב כך, נסקור ונדגום מספר קטן של חידושים המבטאים זאת.
ככלל, מתאפיינת ספרות האחרונים במספר סוגות. יש אחרונים המנתחים סוגיות מסויימות, מתוך השתקפותן בכל מרחבי הש"ס. יש אחרונים הכותבים חידושים על סדר הדף. השפת אמת שייך, באופן מובהק, לסוגה זו של כתיבה למדנית.
והנה, כתיבת חידושים מן הסוג הראשון איננה משרתת את הלומד שרוצה להתקדם באופן רציף. זוהי כתיבה חשובה ומועילה למי שמעוניין להתעמק בנושא מסויים; אך למי שלומד מסכת, דף אחרי דף, נחוץ גם משהו שונה.
הרבה פעמים מחפש הלומד חידושים קצרים, הערות ורעיונות, שילוו את לימודו השוטף. חיבורי אחרונים מסוג זה נפוצים במידה פחותה מאוד בסדר קודשים. במובן זה ממלא השפת אמת חלל אדיר.
מחד, אין כמעט דף במסכתות של קודשים (למעט מסכת חולין; אך זו, כאמור לעיל, שונה בטיבה ובאופן לימודה, וכן בספרות המצויה כלפיה) שהשפת אמת לא כתב עליו. מאידך, כמעט כל חידושיו קצרים ומקומיים, ממוקדים בצורה קולעת בסוגייה כשלעצמה.
כמעט לא נמצא שהשפת אמת 'שופך סוללה', כדברי הש"ך. רובם המוחלט של חידושיו תופסים מספר קצר של שורות, עד פסקאות בודדות. אין לפנינו מהלכים רחבי היקף, אלא תרומה שוטפת ללימוד הסדיר של גמרא, רש"י, תוספות ורמב"ם.
מבחינה זו אפשר לראות בשפת אמת כמעט תחליף לשתיקת הראשונים. ניתן ללומדו בצמוד לדף, ממש כפי שלומדים את התוספות, או כפי שלומדים את הרשב"א במסכת כלשהי. אופיו הספרותי של השפת אמת, מגשר על הפער שבין הראשונים והאחרונים.
גם נקודות נוספות בחידושי השפת אמת מזכירות את כתיבתם של הראשונים. השאלות שבהן הוא נוגע מהוות לעתים קרובות שאלות בסיסיות בסוגייה. שוב, העובדה שראשונים כמעט לא כתבו במסכתות הללו, מותירה הרבה מן השאלות הבסיסיות והראשוניות לקולמוסם של אחרונים מסוגו של השפת אמת.
נקודה חשובה נוספת שמושכת את הלב בדבריו של השפת אמת, היא צניעותו וישרותו האינטלקטואלית. פעמים רבות מקשה השפת אמת קושייה, לעתים – קושייה בסיסית מאוד, ונשאר בצריך עיון. אין הוא מתרץ 'בכל מחיר', ומעדיף להישאר בקושייה על פני פלפול רחוק.
במקביל, אין הוא נרתע מהעלאת פירושים שנובעים מן הפשט הנקודתי בסוגייה. פירושים כאלה נמנעים הרבה פעמים ממי שמכיר את הנושא לעומקו ומטפל בו כנושא מקיף, ובכך משועבד להנחות הנובעות משאר הסוגיות שבהן נידון הנושא.
חתירתו של השפת אמת להבנה 'ישרה', משתקפת גם בסוג השאלות שאותן הוא מעלה. למשל, הגמרא בתמורה ט. דנה בכפל האיסורים 'לא יחליפנו, ולא ימיר אותו'. אחת ההצעות קובעת שההחלפה מתייחסת למי שרוצה לחלל בהמת קודש חלף הקדשתה של בהמת חולין, ואילו ההמרה מוסבת על מי שמקדיש את שתיהן. מקשה השפת אמת:
לכאורה אין מובן, דאי לא אמר זו תחת זו אינו תמורה רק הקדש בעלמא, ואמאי לקי?...
אין זו קושייה למדנית מפולפלת, עמוסת סברות או גמרות. זוהי שאלה פשוטה ועמוקה, שכל לומד אמור לשאול אותה, כבר ברמת לימוד הפשט – מהי הכוונה בהצעת הגמרא שהממיר מעונין להקדיש את שתי הבהמות? מדוע ירצה אדם לעשות כך?
גם בתירוצו של השפת אמת לקושייה, נשמר האופי המיוחד של פירושו. התירוץ אינו מעקם את הפשט, וחבויה בו תובנה פסיכולוגית מעניינת המתארת את טיפוס האדם שנוטה להמיר בקרבן שלו.
דוגמה נוספת – הגמרא בערכין יט: קובעת ששומת קרקעות ואדם שהוקדשו נעשית בעשרה, תשעה ישראלים וכוהן אחד.
רבינו אלחנן מקשה על המספר עשרה, משום שאין בו הכרע. הוא מראה שיש לשומה מעמד של דין, מזכיר לנו שאסור לבית דין להיות שקול, והתוספות שמביאים את דבריו נשארים בקושייה.
השפת אמת על אתר, מעלה תירוץ מעניין:
אפשר לתרץ, דבט' וכהן – אם ה' יאמרו כך, ויהיה הכהן בתוך אותן החמשה, חשובן כרוב לגבי ה' הנשארים דלית ביניהם כהן
כמעט כל המאפיינים שמנינו לעיל, מצויים בדברים הללו. ראשית, הלומד את הגמרא והתוספות באופן רציף, אכן מוטרד מקושיית התוספות שנותרת בלא מענה. עוד לפני העיון הלמדני בדיני שומה, רצונו להבין כיצד אפשר ליישב את התוספות. השפת אמת, בדבריו הקצרים, מציע תירוץ קצר וקולע.
שנית, אין השפת אמת נזקק לעיוות הפשט לשם תירוצו. אין הוא בונה מהלך מפולפל ומורכב. הוא מקבל את נתוני הגמרא כפשטם, וקושר שני פרטים יחדיו – הצורך בכוהן והמניין הזוגי, על מנת ליישב באופן פשוט ומתבקש את הקושייה.
בנוסף, אפשר לטעון את תירוצו של השפת אמת במהלך למדני ומחשבתי מסועף. למעשה, על בסיס דברים אלה של השפת אמת, ניתן לפתח דיון מקיף באשר למשמעות מעמדו של הכוהן בתחומים רבים בהלכה.
אך השפת אמת לא נגרר לכך. במשפט בודד הוא טומן מרגלית ביני חיטי, ומותיר את מלאכת הפיתוח הרעיוני ללומד עצמו. בכך יש דמיון רב, כפי שהוזכר לעיל, לאופי הכתיבה הלמדנית של חכמי ימי הביניים, הראשונים.
לסיום דוגמה זו נציין, שהשפת אמת מוסיף עוד הצעה לתירוץ קושייתו, בכיוון שונה. כאן, לדעתי, באה לידי ביטוי צניעותו – אין הוא רואה בתירוץ הראשון שלו חידוש אדיר שיש להבליטו ולהגן עליו. הוא רושם אותו כתירוץ אפשרי, אך מותיר בקורא את ההרגשה שאין כאן 'סוף הוראה'.
כדאי לציין נקודה נוספת. המעיין בשפת אמת מגלה שכותב הספר הוא תלמיד חכם מהזן הקלאסי של המאות שעברו. הוא בקי במשניות עם פירוש רע"ב והתוספות יום טוב; הוא שולט במה שמצוי על הדף; והוא לומד את הסוגיא בצמידות לרמב"ם.
כך, למשל, מובאת בפתח מסכת מעילה מחלוקת רבה ורב יוסף. הסוגיא מסתיימת במימרא של רבי אלעזר, איבעיא הקשורה למחלוקתם של רבה ורב יוסף. הרמב"ם משמיט לחלוטין את האיבעיא הזו, והשפת אמת מעמיד אותנו על כך:
... והרמב"ם לא הביא כל דין זה כלל, וצ"ע.
אין כאן תגלית מדהימה, אך הלומד השגרתי עשוי להחמיץ הערה חשובה שכזו, אם רק דף הגמרא מונח לפניו. השפת אמת גם לא מנמק את השמטת הרמב"ם, וייתכן שאין פה משהו החורג מעבר לכללי פסיקה בסיסיים. עם זאת, גם הערה מסוג זה מלמדת על התועלת הרבה שעשוי השפת אמת להביא, למי שלומד אותו על הסדר.
אסיים בנקודה טכנית, אך רבת חשיבות לענ"ד. בהוצאה החדשה של מכון מיר, נוספו לספר מפתחות מלאים לש"ס ולרמב"ם. כמו כן, כרכי הספר נסרקו ושולבו בפרוקייט השו"ת של אונברסיטת בר-אילן, כך שאפשר להפעיל עליהם את תוכנות החיפוש.
כמובן, השימוש במפתחות ככלי עזר לימודי, תלוי גם בטעם האישי של הלומד. אולם למי שנעזר בכלים מסוג זה, בשטף לימודו, יש מידה רבה של ברכה בקיומם של כלי העזר הללו.
מנחת אברהם, מסכת מנחות, הגאון ר' אברהם נח גרבוז שליט"א.
ספר שיעורים במסכת מנחות, שנאמרו מפיו של הרב אברהם נח גרבוז בשנת תשנ"ה, בכולל של ישיבת פוניבז'. השיעורים נכתבו ונערכו בידי בנו, הרב איתמר גרבוז. מעבר לגדלותו של הרב אברהם נח גרבוז במכמני התורה ובסדר קדשים, משוקעות בספר מסורות חשובות רבות של גדולי הדור הקודם – הגרי"ד סולובייצ'יק, מרן הגרי"ז ור' יחזקאל אברמסקי. השיעורים אינם ארוכים, והם מקיפים את רוב הנושאים המרכזיים במסכת מנחות.
יאיר נתיבות על מסכת תמיד, ובשדה אפרים בעניין שמירת המקדש.
הספר העיקרי בכרך זה, הוא הספר יאיר נתיבות על מסכת תמיד. מצורף אליו, בסופו, קונטרס בעניין שמירת המקדש, המחולק לסימנים קצרים. מסכת תמיד, שהעיסוק בה הוגדר בידי רבי יהודה החסיד כטיפול ב'מת מצווה', זוכה לעיון למדני מעמיק ומפורט בספר שלפנינו. הדיון בסוגיות נשען על דפי הגמרא הבודדים שמתלווים למסכת, ועל האחרונים שפירשו אותה, כדוגמת הבאר שבע. החידושים, ברובם, קצרים, בסגנון המקובל בספרות האחרונים. ספר מקיף ומועיל לכל מי שמעוניין בלימוד יסודי ועיוני במסכת תמיד.

עמותת צור ישועתי (ע"ר)

 
  • בניית בתי כנסת ומוסדות תורה בכרמי צור
  • מרכז תורני ללימודי המקדש
  • הוצאת ספרים וכתבי עת בנושא המקדש

צור קשר

 
 
555-555-555
 
כרמי צור 9040000
 
לייבסיטי - בניית אתרים