חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
פרשת צו משלימה את האמור בפרשת ויקרא, לגבי אופן עשיית הקרבנות. בסופו של ביאור הפרשה (לפני התועלות), לאחר שביאר הרלב"ג את אופן העשייה, הוא מרחיב בקטע ארוך למדי לדון בסיבות בגללן הייתה עשיית הקרבנות באופן שבה הייתה (עמודים 195-221). דיון זה הוא מקורי, כפי שמעיד הרלב"ג בסופו של הקטע (עמוד 221):
ישתבח יוצר הכל, כעל כל אשר גמלנו רב טוּב לבית ישראל. ואנחנו נותנים לו תודה על מה שגילה לנו ברחמיו וברוב חסדיו מסיבות אלו הענינים העמוקים, אשר לא מצאנו בהם דבר לזולתנו, יתכן שיהיה לנו התחלה ופתח להשגתם , אבל מצאנו מה שירחיקנו מֵחקור בהם בזה האופן. [1] והנה עזרנו ה' יתעלה והשלמנו המאמר בזה בזמן מועט מאד, עם רוב הטרדות אשר לנו; והנה היתה השלמת המאמר בזה בסוף חודש מרחשון של שנת תשעים ושלש לפרט האלף הששי ליצירה. ישתבח יוצר הכל אשר נתן כזאת בלבנו.
אנו נעסוק בדוגמה אחת מתוך קטע מרשים זה. בדוגמה זו דן הרלב"ג בהבדל שבין הזאות הדם של עולת הבהמה לבין הזאות הדם של חטאת הבהמה.
טרם נעסוק בסיבות, נזכיר את הדינים עצמם. לגבי עולת הבהמה כתוב:
אם עֹלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו, אל פתח אהל מועד יקריב אֹתו לרצֹנו לפני ה'... ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד (ויקרא א', ה).
ופסק הרמב"ם: [2]
...וכיצד הוא עושה? כשלוקח הכהן הדם במזרק, זורק ממנו במזרק שתי זריקות על שתי זויות המזבח באלכסון, מחצי המזבח ולמטה , על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית. ומתכוין כשיזרוק הדם על הקרן, שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין גם, כדי שימצא הדם של שתי מתנות על ארבע כתלי המזבח, לפי שנאמר בעולה ובשלמים: ' סביב '; והוא הדין לאשם. ושירי הדם נשפכין על גג היסוד הדרומי (הלכות מעשה הקרבנות פ"ה ה"ו).
ולגבי חטאת הבהמה כתוב:
ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשֹתהּ אחת ממצוֹת ה' אשר לא תעשינה ואשם. או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא... ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנֹת מזבח העלה ואת כל דמה ישפֹּך אל יסוד המזבח   (ויקרא ד', כז-ל).
ופסק הרמב"ם: [3]
החטאות הנאכלות, דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח החיצון, מחצי המזבח ולמעלה, לפי שנאמר בה: 'על קרנות המזבח'...   (שם, ז).
זריקת הדם בעולת בהמה נעשית על שתי זוויות בחציו התחתון של המזבח, ובחטאת היא נעשית על ארבע קרנות המזבח, דהיינו - בחציו העליון של מזבח העולה.
בטרם יבאר הרלב"ג את משמעותן של ההזאות, הוא מבאר את משמעותו של מבנה המזבח (עמודים 195-196):
המזבח היה נחלק גובהו לשני חלקים, כמו שנזכר בפרשת ויקחו לי תרומה; [4] והחלק העליון היה כָּלֵה לארבע קרנות נבדלים בפועַל קצתם מקצת, כי בעליונו היו ארבע קרנות, והם היו מהמזבח בעינו, כמו שאמר בפרשת ויקחו לי תרומה; [5] ובו היה הסובב, למטה ממקום המערכה שלוש אמות. [6] והחצי התחתון היה כָּלֵה אל היסוד, שהוא מקיף ברוחות כולם וקושרם. [7]  
והנה היה זה כן, לפי מה שאחשוב, כי מפני שהיה בחלק העליון השריפה והכליון לדברים הנקטרים שם, והיה סיבת ההפסד - החומר, מפני היותו מורכב מֵהפכים, שהם היסודות הארבעה, היו שם ארבע קרנות בפועַל נבדלים, להעיר על מציאות היסודות. והיו אלו הקרנות ממנו, לפי שאלו היסודות הם בַּמורכב בכח קרוב, כמו שהתבאר בטבעיות. והיה למטה הסובב, בחלק העליון, להעיר כי המורכב מהם, עם היותו אחד מצד ההרכבה, הנה הוא יִכלה ויִפָּסֵד אליהם. וזה יהיה בשישוב כל יסוד ליסודו. ואולם החלק התחתון, שהוא יסוד המזבח, הוא מעיר על הצורה, כי בה יהיה קיום המורכב הזמן האפשרי, מצד הכוחות אשר בה לשמור מציאותו בַּכֵּלִים אשר הכין לו הטבע לזה. ולפי שהצורה תשים המורכב אחד, ומקפת בו, כמו שהתבאר בטבעיות, הנה היה כָּלֵה חצי המזבח השפל אל היסוד, המקיף אותו בכללות.
החלק העליון של המזבח מסמל את החומר, והחלק התחתון מסמל את הצורה. ארבע הקרנות שבחלק העליון מסמלות את ארבעת יסודות החומר, דהיינו – עפר, מים, רוח ואש. בחלק העליון נמצא אמנם הסובב המסמל את אחדות המורכב, אך הימצאותו בחצי העליון מורה על מגמת ההיפרדות ליסודות המובעים בארבע הקרנות. הקרנות אינן מנותקות מן המזבח, אלא יוצאות ממנו, להורות על כך שלמורכבים יש פוטנציאל גבוה (='כח קרוב') להיפרדות.
בניגוד לחלק העליון של המזבח, המסמל את החומר המתפרד ליסודותיו, מסמל חלקו התחתון, יסוד המזבח, את הצורה המאחדת את יסודות המורכב, ושומרת על הרכבתו במידת האפשר.
לאור זאת מבאר הרלב"ג:
ומזה הצד אפשר שנשלים הסיבה בהיות הזאות חטאת בהמה בחלק העליון מהמזבח, על ארבע קרנותיו, והזאות עולת בהמה בחלק השפל סביב. וזה, כי החטאת בא על העבירות החמורות, ואולם העולה באה אם בנדר ונדבה, אם לכפרה על העבירות הקלות. [8] ולפי שהחומר הוא סיבת העבירות, כמו שביארנו בספר מלחמות ה', הנה בקרבן החטאת, שהוא בא על העבירות החמורות, יזו הדם - שהוא הכלי לנפש להוביל המזון והחום היסודי לאיברי הבעל-נפש [9] - על ארבע קרנות מזבח העולה, בחלק העליון, המורה על החומר והִפָּרְדו ליסודותיו. ובזה האופן תהיה ההזאה שם, רוצה לומר באופן מורה על ההפרדה, לא על ההקשר - ולזה היו אלו ההזאות באורך, על קרנות קיר מזבח העולה -   להעיר שראוי למביא זה הקרבן שיתן אל לבו להמשיל נפשו על חומרו באופן שיהיה נשמר מהחטאים, עד שאפילו בענינים החומריים ישתדל לעבודת ה' יתעלה, ובהם יעבדהו, כי מי שיהיה בזה התואר לא יתכן שיקרה לו כמו זה החטא אשר יביאו עליו חטאת...   (עמודים 196-197).
החטאת באה לכפר על העבירות החמורות, ולכן הזאת דמה היא על ארבע קרנות המזבח המסמלים את יסודות החומר, וההזאה היא לאורך - כיוון המביע את ההתפרדות אל ארבע הקרנות. ההזאה באופן זה מלמדת שהאדם צריך להשליט את נפשו על חומרו עד שגם בענייני החומר ישתדל לעבודת ה' יתעלה, ואז לא יחטא. דוגמה לכך כותב הרלב"ג בהמשך הדברים, בעניין מאכלים שחייבים עליהם כרת, "שלא תביאהו תאותו לאכול, שיכניס עצמו בספק אם זה המאכל מותר לו או אסור לו, אבל ידקדק בכל הפנים שאפשר שלא יהיה בפעולתו זאת מרי, אחר שתכלית כוונתו בה היא לעבודת ה' יתעלה".
ואולם העולה, היתה הזריקה בה בחלק השפל מהמזבח, שהוא מורה על הצורה. והיתה שם סביב, להיות הצורה מקפת בחומר ומשימה אותו אחד . והכוונה בזה שישים כל תאות נפשו להשלים צורתו. והיה זה כן, להיותה כמו דורון וריצוי לה' יתעלה, [10] והריצוי לה' יתעלה הוא מצד הצורה  (עמוד 200).
לעומת החטאת הבאה על חטא, שמוצאו מן החומר (ולכן הזאת דמה על החלק העליון של המזבח), העולה באה בנדר או בנדבה או לכפר על העבירות הקלות, דהיינו - "כמו דורון וריצוי לה' יתעלה". לכן, דמה ניתן על החלק התחתון של המזבח, המורה על הצורה המאחדת את חלקי החומר, וניתן לרוחב (=סביב), להביע גם בדרך ההזאה את רעיון איחוד חלקי החומר על ידי הצורה.
כאמור, זוהי דוגמה אחת בלבד מתוך קטע ארוך המבאר באופן מפורט ובפרטי פרטים את הסיבות לעשיית הקרבנות באופן שאנו מצווים לעשותם.
נסיים בקטע נאה אודות המצוה: "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח"(ויקרא ב', יג). כותב הרלב"ג:
וכדי שנתן אל לבנו לעמוד על כוונות התורה בקרבנות - שהם רבות התועלת מאד, כמו שתראה - ציותה התורה להקריב מלח על כל קרבן; להעיר אותנו שלא נחשוב ענין הקרבנות דבר תפל, שאין בו טעם - כי כבר יִקָּרֵא "תפל" מה שאין בו מלח, רוצה לומר שאין בו סיבה, כאומרו: 'ולא נתן תִּפְלָה לאלקים' (איוב א', כב); והנה המלוח הוא הפך התפל - ולזה יהיה דבר שיש לו סיבה וטעם; וזה ממה שיעירנו להתבונן בענין הקרבנות, כדי שנעמוד על כוונתם, כי לא דבר ריק הוא   (עמוד 219).


*   בימים אלו, יצא לאור ביאור הרלב"ג לספר ויקרא (פרשות ויקרא-שמיני) במהדורה מתוקנת (על פי כ-20 כתבי יד), מבוארת ומאירת עיניים. כרך זה שזכינו להוציא, הרב ברוך ברנר ואנוכי, מצטרף לשלושת הכרכים הקודמים שיצאו לאור במהדורת "מעליות" במעלה אדומים (בראשית, תשנ"ג; שמות א, תש"ס; שמות ב, תשס"א; כל ההפניות להלן הן על-פי מהדורתנו). ליבנו מלא תודה לבורא עולם על זכות זו, ותקוותנו שכרך זה יתקבל באהדה ובחיבה בציבור הלומדים, כשם שהתקבלו ב"ה הכרכים הקודמים. כרך זה כולל פירוט נרחב של דיני הקרבנות ודיני טומאה וטהרה. אכן, לצד הביאור ההלכתי הנרחב דן הרלב"ג גם במשמעויות הרעיוניות שבפרטי הנושאים. במאמר זה נציג מעט מסיבות פרטי מעשה הקרבנות.
[1]   נראה שכוונת הרלב"ג לדברי הרמב"ם במורה הנבוכים ח"ג פכ"ו, אשר סובר שטעמים יש רק לכלל המצוות ולא לפרטיהן - "...אבל מה שיש להדגים בו באמת מענין הפרטים הוא הקרבן, שהצווי בהקרבת הקרבן יש לו תועלת גדולה ברורה... אבל היות הקרבן הזה כבש וזה איל, ושיהיה מנינן מנין מסוים, לזה אי אפשר ליתן טעם כלל... שהכל [=הכלל] יש לו טעם... ואין לחקור על פרטיהן".
[2]   על פי המשנה בזבחים פ"ה מ"ד, וכשיטת ת"ק בברייתא בגמרא שם, וכשמואל שם; עיין גם בתמיד פ"ד מ"א, ובקינים פ"א מ"א.
[3]   על פי המשנה בזבחים פ"ה מ"ג, והגמרא שעליה; ראה גם קינים פ"א מ"א.
[4]   שמות כ"ז, ד-ה, ובדברי הרלב"ג שם (עמוד 276).
[5]   שמות כ"ז, ב: "ועשית קרנֹתיו על ארבע פנֹתיו, ממנו תהיין קרנֹתיו", ובדברי הרלב"ג שם (עמוד 275).
[6]   בחלק העליון של המזבח (='ובו') נמצא הסובב, אמה אחת מעל חצי המזבח. ראה שמות כ"ז, א, ובדברי הרלב"ג שם (עמוד 274); וראה גם להלן שם לאחר פסוק ח (עמודים 277-278).
[7]   בניגוד לחלק העליון, המתפרד לארבע קרנות נפרדות, החלק התחתון מתאחד ליסוד המחבר את ארבע הרוחות. ואמנם - "קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד" (זבחים נג:); אך ראה במידות פ"ג מ"א - "והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת". ואמנם דעת לוי (זבחים נד.) היא שהיסוד הקיף את כל המזבח, ופירש את האמור לעיל ביחס לנתינת הדמים. אולם דעת רב היא שלא היה יסוד בנוי ברוב הרוח הדרומית וברוב הרוח המזרחית, וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ב ה"י, ועוד. על כל פנים, נמצא שגם לדעת רב - היסוד מאחד את כל ארבע הרוחות, וכל שכן לדעת לוי (ושמא פסק הרלב"ג כמותו; ראה גם להלן בסוף הפסקא הבאה).
[8]   החטאת באה על אזהרה שיש בה מעשה וחייבים על זדונה כרת. ראה כריתות פ"א מ"א-מ"ב. העולה באה על מצוות עשה ועל לאו שניתק לעשה. ראה תוספתא מנחות פ"י הי"ב; ספרא, דיבורא דנדבה, פרק ד', ה"ח; יומא לו., ורמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פ"ג הי"ד. וראה רש"י ורמב"ן לויקרא א', ד.
[9]   הדם מוביל את המזון ויסוד החום אל כל האיברים, והנפש היא המפעילה מערכת זו.
[10]   ראה זבחים ז: (על פי גירסת השטמ"ק) - "אמר רבא - עולה דורון היא... תניא נמי הכי א"ר שמעון - חטאת... למה באה לפני עולה? לפרקליט שנכנס לרצות, ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו".

עמותת צור ישועתי (ע"ר)

 
  • בניית בתי כנסת ומוסדות תורה בכרמי צור
  • מרכז תורני ללימודי המקדש
  • הוצאת ספרים וכתבי עת בנושא המקדש

צור קשר

 
 
555-555-555
 
כרמי צור 9040000
 
לייבסיטי - בניית אתרים