חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
בתקופה האחרונה, אנו עדים לניסיונות של מספר רבנים וארגונים לפרסם קריאה לעלות להר הבית. הרבנים הנ"ל פסקו שיש שטחים מסוימים בתוך תחומי הר הבית שמותר להיכנס אליהם לאחר טבילה במקווה ושאר הכנות הנדרשות. [1]   לענ"ד, נקודת התורפה של היתרם נמצאת בעובדה שאין לנו מסורת באשר למיקום העזרה והחיל במתחם הר הבית של ימינו, ואיננו יכולים למקם בשום מידה של ודאות את מקום העזרה והחיל שאליהם אסור לכו"ע להיכנס בטומאת מת. אם כן, כל הר הבית כולו [2] נמצא בספק איסור כרת ואסור להיכנס לתוכו כלל. טענה זו הועלתה על ידי הרבה מפוסקי זמננו, בינם ה"ציץ אליעזר", [3] "יביע אומר", [4] ו"מנחת יצחק". [5] מכיוון שאריכות דברי פוסקים אלה התמקדה בנושאים שונים וטענות אחרות, ומכיוון שהרבה מדברי המתירים פורסמו לאחר שתשובותיהם של הפוסקים המחמירים יצאו לאור, רציתי כאן להתייחס לטענות העיקריות של המתירים בעניין קביעת מקומות המותרים לכניסה בהר הבית:  
א. עליית הרמב"ם להר הבית
רבים מקרב הרבנים שהתירו כניסה בזמן הזה להר הבית מסתמכים על איגרת אחת של הרמב"ם, שבה הוא מתאר את ביקורו בירושלים וכניסתו "לבית הגדול והקדוש" להתפלל.
  גם אם נקבל שמדובר על הר הבית, איננו יודעים להיכן בדיוק נכנס הרמב"ם בתוך הר הבית. כנראה שהייתה לו מסורת שלפחות על מקום אחד אין ספק עזרה וחיל, ומסורת זו לא נשתמרה בידינו. לדוגמה, אולי הייתה בידי הרמב"ם מסורת שמותר להיכנס שני מטרים לתוך שער השבטים ושבמקום הזה אין חשש עזרה וחיל, ושאר ההר בספק. שוב, מכיוון ששום מסורת כזו לא נשתמרה בידינו, אי אפשר לבסס את ההיתר לעלות להר הבית   בימינו על תיאור זה של הרמב"ם. (טענה דומה לזו העלה ה"ציץ אליעזר".). [6]
ב. שיטת הרדב"ז
חלק מהרבנים המתירים רוצים להסתמך על תשובה של הרדב"ז [7] שהתיר את הכניסה לשטחים רבים בתוך הר הבית גם בימינו על סמך קביעתו, שהצכרה היא אבן השתייה שעל גביה עמד קודש הקודשים. אמנם, הרבה פוסקים אחרונים חלקו על דעת הרדב"ז בזה. [8] אם באנו לפסוק הלכה למעשה כאחת משתי השיטות הנ"ל, אנו חייבים לפסוק לפי כללי הפסיקה המקובלים באשר להכרעת מחלוקות בין הפוסקים. [9] לפי כל כללי הפסיקה, אין מקום לפסוק לקולא כדעת הרדב"ז, וכדלהלן:
1. הלכה כרבים
אין זה נכון כי רוב הפוסקים פסקו הלכה כדעת הרדב"ז להתיר את הכניסה להר הבית בשטחים מסוימים על פי הקביעה שהצכרה היא אבן השתייה. אם בכלל ניתן לקבוע מי הם ה'רבים', אין ספק שההפך הוא הנכון.
2. רוב חכמה ומניין
דבר זה לא ניתן להכרעה על ידינו (וכדברי הרב ישעיה דיטראני בשו"ת הרי"ד [10]: "הנוכל לשקול בפלס הרים וגבעות במאזנים ולומר שזה גדול מזה שנבטל דברי זה מפני זה").
3. מרא דאתרא
אין לומר שהרדב"ז היה מרא דאתרא ולכן יש לפסוק כמותו, שהרי גם החולקים עליו היו מרי דאתרא כאן בעיר הקודש ובארץ הקודש במשך מאות השנים שלאחריו. כמו כן, לא ניתן לומר שספרי 'שו"ת הרדב"ז' התפשטו ונתקבלו בעולם יותר מספרי החולקים עליו.
4. פוק חזי מאי עמא דבר
כל שנה פוקדים מאות אלפי יהודים את הכותל המערבי, ובמיוחד בשלושת הרגלים עולים המוני בית ישראל לשריד בית מקדשנו ומתפללים לזכות לראות בבניין   המקדש - "ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך". ואילו מתוך כל רבבות היהודים שומרי תורה הכמהים למקום המקדש ומתקרבים לגשת ולגעת בכתליו מבחוץ, רק קומץ קטן ביותר של אנשים מעפילים לעלות להר ה' פנימה. בלי הבדל בין אשכנזים לספרדים, חרדים וציונים, כל העדות וכל הזרמים נמנעים מלעלות להר הבית - פוק חזי.
5. 'בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל'
כאן הספק אינו רק "בשל תורה", אלא ספק באיסור דאורייתא שעונשו כרת (ואין כאן המקום להרחיב בחומר איסורי טומאת המקדש וקודשיו).
אם כן, מוכרחים אנו לפסוק לחומרא בנידון דידן, ולא לסמוך על קביעתו של הרדב"ז שאבן הצכרה היא מקום בית קודש הקודשים. חזרנו אם כן לנקודת המוצא שלנו, שבלי מסורת ברורה, איננו יכולים לקבוע לאלו אזורים בהר הבית מותר להיכנס בימינו.
ג. חוקרים של זמננו
אינני מכיר נושא אחד בתחום הארכיאולוגי שיש בו ריבוי של דעות סותרות בין החוקרים, כמו שיש בעניין מיקום העזרה וקודש הקודשים בהר הבית של ימינו. ידועות לי לפחות חמש עשרה שיטות בנושא. [11] חלק מהשיטות מסתברות יותר וחלק פחות, אבל לא יעלה על הדעת לקבוע הלכה בעניין כל כך חמור על סמך אחת מהשיטות האלו שאינן אלא בגדר השערות בלבד. אפילו בעניינים יותר מוכחים נמנעו הפוסקים מלהכריע הלכה על סמך תיאוריות ארכאולוגיות. דוגמה לכך מצאנו באיגרת של הראי"ה קוק, [12] שדחה הצעה לקבוע קריאת המגילה בט"ו במושבות מסוימות על סמך דעת החוקרים שאותם מקומות היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון:
כי כל החכמה הזו של חקירת מדע ארץ ישראל, מלאה היא רק השערות, שאמנם ראויים הם לחבה וכבוד החוקרים והדורשים בזה מצד חבת הקודש, אבל סוף סוף, אי אפשר לקבע מסמרות, על סמך השמות השגורים בין הערבים
ובאותו עניין כתב הרב שריה דבליצקי:
… על שברי מילים ומשחקי מילים (זיהויי שמות) עם שברי כדים וקיתוניות אין לנו סמך שנוכל לבנות הלכות כאלה, אשר אם טעינו איבדנו הכל [13]
יש להוסיף שלפי חלק משיטות החוקרים הנ"ל, בית קודש הקודשים עצמו נמצא בתוך השטח שהתירו המתירים להיכנס אליו!
ד. שטחים המותרים לכל הדעות
חלק מהמתירים רצו לסמוך על המשנה במידות (פ"ב מ"א) להתיר שטחים מסוימים בהר הבית שאין בהם חשש עזרה וחיל לכל הדעות. [14] שיטה זו מבוססת על הבנת הרמב"ם במשנה זו, [15] שאין חשש שהעזרה נמצאת בחלק הדרומי והמזרחי של הר הבית. הבעיה בלהסתמך על שיטה זו היא שהר"ש והרא"ש (בפירושם שם על המשנה) חולקים על הבנת הרמב"ם בנושא, ולדבריהם אי אפשר לקבוע מקומות בהר הבית שבהם אין חשש שהעזרה נמצאת. ומי אנו להכניס את ראשנו בין הרי הרים ולהכריע במחלוקת ראשונים כמלאכים [16]   (ואפילו לפי הרמב"ם עצמו אין היתר, שהרי לדעתו [17] החיל הוא חומה בגובה עשר אמות, ולא שטח ברוחב עשר אמות, ואם כן איננו יודעים כמה היה רוחבו של שטח החיל שאסור להיכנס אליו בטומאת מת מדרבנן). [18]
ה. סיום
למרות הכמיהה הרבה לעלות להר הבית, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ולמרות הרצון לעשות מעשה לחזק את אחיזתנו במקום הקדוש ביותר לעם ישראל, אין לנו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, ואנו כפופים לכללי הפסיקה המקובלים בידינו.   

[1]   נציין כאן רשימה חלקית: הרב ז"מ קורן, 'הצעת איזורי תפילה בהר הבית בזמן הזה', תחומין ג, תשמ"ב, עמ' 413-423. הרב שילת 'בנית בית כנסת בהר הבית בימינו', תחומין ז, אלון שבות, עמ'   512-489.   הרב גורן, הר הבית, ירושלים תשנ"ב. הרב י' אריאל, במאמר 'בית ה' נלך', סידור המקדש ב, תשנ"ט.   הרב י' שפירא והרב י' פלאי, אל הר המור, ירושלים תשנ"ז.
[2]   עיין לקמן הערה 18.
[3]   שו"ת ציץ אליעזר, ירושלים תש"ל, חלק י', סימן א', עמוד כ"ג.
[4]   שו"ת יביע אומר, ירושלים תשכ"ט, חלק ה' יו"ד, סימן כ"ו, עמוד רמ"ט.
[5]   שו"ת מנחת יצחק, ירושלים תשל"ב, חלק ה', סימן א', עמודים ב'-ג'.
[6] שו"ת ציץ אליעזר, ירושלים תש"ל, חלק י', סימן א', עמוד כ"א.
[7] שו"ת הרדב"ז, סימן תרצ"א.
[8] עיין בתשובות שהבאנו בהערות 3-5, שהביאו את דעתם.
[9] עיין סיכום נפלא לנושא בקונטרסו של הרב א' אבינר, כללי הוראה בהלכות מסופקות, ירושלים תשנ"ט.
[10]   שו"ת הרי"ד, סימן ס"ב.
[11]   להלן רשימת התיאוריות הידועות לי, על שמות בעליהן, ובסדר כרונולוגי: De Vogűé, Ferguson, Warren, Conder, Schick, Watson, Mommert, Dalman, Hollis, Vincent,, הרב גורן, קאופמן, Ritmeyer, ושגיב.
  לביבליוגרפיה שלמה של הנושא, עיין: Leen Ritmeyer, “Locating the Original Temple Mount”, Biblical Archaeology Review, March - April 1992, pg. 64 note 29.
[12]   הרב א"י קוק, אגרות הראי"ה, ירושלים תשמ"ה, אגרת תכ"ג, עמ' ע"ה.
[13]   הרב שריה דבליצקי, מכתב בתחומין א, תשל"ט, עמ' 128.   עיין עוד דברים דומים שנאמרו מפי הרב מרדכי אליהו המופיעים בספר מקראי קודש - הלכות פורים , מאת הרב משה הררי, עמוד ק"א הערה נ"ו.
[14]   עיין במאמרו של הרב יצחק שילת, 'בנית בית כנסת בהר הבית בימינו', תחומין ז, תשמ"ו, עמ' 489 - 512, שביאר את השיטה בצורה מדויקת. עיין עוד בספרו של הרב ש' גורן, הר הבית, ירושלים תשנ"ב, עמ' שס"ב - שע"ז.
[15]   פירוש הרמב"ם על המשנה, מידות פ"ב מ"א,   והלכות בית הבחירה פ"ה ה"ו.
[16]   ולפי הבנתי הדלה, תמוהים הם דברי הרב גורן (שם בעמוד שס"ג), שכתב "ומכיוון שהרמב"ם הוא המחמיר הגדול בנוגע לכניסת טמאים למקום המקדש בזמן הזה, והוא מיקל בכניסת טמאים לדרום הר הבית, בודאי שיש לסמוך עליו בקביעת היתר כניסה לשטחים מסוימים בדרום, משום שאין לנו רשות לנהוג כחומרי הרמב"ם וכחומרי החולקים עליו באותו נושא עצמו, כמו ששנינו במסכת עירובין ו: "מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך. עיי"ש בתוס' ד"ה ומי, ותירוצם תקף גם כאן" עכ"ד. ולענ"ד, מעצם דברי התוספות שם מופרכים דברי הרב, שהרי שתי המחלוקות אינן סותרות אהדדי, ואין סתירה אם נפסוק כרמב"ם שסובר "קִדשה לעתיד לבא", ומאידך כשיטת הר"ש והרא"ש שהעזרה לא הייתה ממוקמת דווקא בפינה הצפון מערבית של הר הבית.
[17]   משנה תורה, הלכות בית הבחירה פ"ה ה"ג.
[18]   ובאופן תיאורטי, ייתכן שהחיל הגיע כמעט עד הכותל הדרומי של הר הבית. למרות שדבר זה אינו סביר (כמו שאין זה סביר שלשיטת הר"ש והרא"ש העזרה עמדה צמודה ממש לאחד מכותלי הר הבית, וא"כ היינו צריכים להתיר את הכניסה לשטח הצמוד לכותלי הר הבית מבפנים), מ"מ אין אפשרות לקבוע מהו הגבול הסביר לעניין זה, ואולי אפשר לדמות את העניין לדיני איסור והיתר, שהמכניס כף שבלוע בה איסור לתוך תבשיל של היתר, צריך לשער ששים מההיתר כנגד כל הכף, למרות שאין זה סביר שהכף בלעה ופלטה כמות כה גדולה של איסור (עיין בשו"ע יו"ד, סימן צ"ח סע' ד'). וזאת מפני שאין לנו שיעור אחר למדוד כנגדו, ולכן מוכרחים אנו להחמיר עד השיעור הגדול ביותר שייתכן. וכן נראה לי בנידון דידן.  
לייבסיטי - בניית אתרים