חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
לעילוי נשמת אמו"ר ר' ישעיה מרדכי ז"ל
שחינכני לאהבת התורה
מי מביא קרבן תודה? / הרב איתן שנדורפי
הקדמה
בפרשת צו (ז', יא-טו) נאמר:
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לד'.
אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן, וסלת מרבכת, חלת בלולת בשמן.
על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו, על זבח תודת שלמיו.
והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לד', לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה.
ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל, לא יניח ממנו עד בקר
בפסוקים אלו נאמר שהתודה היא שלמים, שיחד עם התודה מביאים ארבעה סוגי לחם - שלושה סוגי מצה וסוג אחד חמץ, שמכל אחד מהסוגים נותנים תרומה לכהן, ושהתודה נאכלת ליום ולילה.
התורה לא כתבה מי צריך להקריב קרבן תודה, ונחלקו בכך ראשונים ואחרונים. להלן נפרוש את השיטות השונות, וננסה להבין את הקשיים שבהן ואת הפתרונות השונים שניתן להעלות.
א. שיטת רש"י
כתב רש"י:
אם על תודה יקריבנו - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שהן צריכין להודות, שכתוב בהם: 'יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה' (תהילים ק"ז, כא-כב), אם על אחת מאלה נדר - שלמים הללו שלמי תודה הן, וטעונות לחם האמור בענין, ואין נאכלין אלא ליום ולילה, כמו שמפורש כאן
לפי רש"י, תודה באה על ידי אותם שחייבים להודות, דהיינו לברך ברכת הגומל. כעין זה כתב רש"י גם בפירושו לזבחים (ז. ד"ה לא דידיה). בעקבותיו פירשו כן ראשונים רבים. [1]
על פי הסבר זה כתב הרא"ש ב'הלכות פסחים בקצרה':
ונהגו באשכנז ובצרפת לעשות ג' מצות של מצוה (לליל הסדר) מעשרון אחד, דדמי ללחמי תודה, דהיוצא מבית האסורין מביא לחמי תודה, ולחמי תודה באים שלושה ממין של מצה: חלות ורקיקין ורבוכה [2]
יש לעיין בדברי רש"י, שכן בתהלים מזמור ק"ז נאמר אמנם על כל אחת מהקבוצות "יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (ח, טו, כא, לא), אבל הפסוק "ויזבחו זבחי תודה" נאמר רק פעם אחת בלבד; ואף היא לא נאמרה אחרי הקבוצה הראשונה, שאז ניתן היה לומר שהכתוב הסתמך על מה שכתב לגבי הקבוצה הראשונה וקיצר בקבוצות הנוספות, ולא אחרי הקבוצה האחרונה, שאז ניתן היה לומר שדין זה נוהג בכל הקבוצות הנזכרות, אלא אחרי הקבוצה השלישית (כב). משמע לכאורה שפסוק זה אינו מתיחס לכל הקבוצות, אלא רק לקבוצה השלישית - החולים, או לכל היותר גם לשתי הקבוצות הראשונות - הולכי מדברות ואסירים, אך לא לקבוצה הרביעית של יורדי הים; וכיצד למד משם רש"י שכל ארבע הקבוצות חייבות להביא קרבן תודה?
נראה שרש"י למד שאף על פי שהכתוב אמר "ויזבחו זבחי תודה" רק בחולים, מכל מקום כך הדין גם בשאר הקבוצות, והסיבה שבגללה נכתב הדבר רק בחולים היא כמו שביאר הרד"ק שם (ק"ז, כב): "וגם יורדי הים והולכי מדברות והאסורים אפשר גם כן שיזבחו גם הם, אלא אמר בחולים לפי שנמצא בהם ברוב". דהיינו שרוב האנשים שצריכים להודות הם חולים, ולכן נאמר הדבר דווקא בחולים, אך הדין נוהג בכולם. [3]
ב. שיטת הראב"ע
הראב"ע בתהלים (שם) על המילים "ויזבחו זבחי תודה" שבפסוק כב כתב:
ויזבחו - וחייבים לזבוח, כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו, והחולה קרוב ממת (נראה שצ"ל למות)
נראה מדבריו שדווקא החולה צריך להקריב קרבן תודה, בגלל שהיה קרוב למות, מה שאין כן התועה והשבוי, שאף על פי שהיו במצב קשה לא היו קרובים למות, ולכן נכתב רק בחולים: "ויזבחו זבחי תודה".
אמנם בפירושו לפרשת צו (ז', יב) כתב הראב"ע: "אם על תודה - טעמו שיתן תודה לשם שנמלט מצרה" ומשמע מכל צרה, כשיטת רש"י, וכן כתב הגרי"פ פערלא (המובא לעיל בהערה 1) שראב"ע בפרשת צו פירש כרש"י. אך הוא גם כתב בשם ראב"ע לתהלים שכל הארבעה הצריכים להודות חייבים להביא זבחי תודה. ולענ"ד, נראה שדעת הראב"ע בתהלים היא שרק החולה צריך להקריב קרבן תודה. וכן כתב בספר שירת דוד על התורה (ויקרא ז', יב) בדעת הראב"ע בתהלים, וממילא נראה שצריך לפרש גם את דברי ראב"ע בפרשת צו "שנמלט מצרה" על הימלטות ממחלה בלבד.
ג. שיטת החתם סופר
החתם סופר בתשובה (או"ח סימן נא) דן בגדרי ברכת הגומל בלילה מדין הקרבת קרבן תודה, שקרבן אינו קרב בלילה (זבחים צח.), וכתב שרק על שלוש הקבוצות הראשונות נאמר שצריכות להקריב קרבן תודה, אבל הקבוצה הרביעית - יורדי הים "שהוא עצמו הכניס עצמו אל הסכנה, וגם נמסר לדין שמיים, כי רבים רחמיו, ולא בידי בעלי חיים (שבמדבר), על כן אינו חייב קרבן, אלא לרומם בקהל עם". לפי החתם סופר נאמר "ויזבחו זבחי תודה" בסוף הקבוצה השלישית ולא בסוף כל ארבע הקבוצות, מפני שרק שלוש הקבוצות הראשונות צריכות להקריב קרבן תודה ולא יורדי הים.
החתם סופר לא התייחס כלל לרש"י ולראב"ע, והאחרונים העירו על החתם סופר שדבריו הם נגד דברי רש"י הנזכרים לעיל. [4]
ד. שיטת רבנו בחיי [5]
רבנו בחיי בפרשת צו (ו', ב) כתב:
קרבן תודה בא על נס והוא לשון הודאה. אם היה חולה ונתרפא מביא קרבן תודה, הוא שכתוב: 'ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה', או שאר שמחות, כגון שמחת חתן וכלה, שנאמר: 'קול ששון וקול שמחה וגו' מביאים תודה בית ד'' (ירמיהו ל"ג, יא)
רבנו בחיי כתב שקרבן תודה בא על הנס, אך הוא ציין רק חולה שנתרפא, ולא כתב את כל הארבעה שחייבין להודות! אם דבריו לגבי חולה הם בדווקא, הרי הם כדברי הראב"ע בתהילים, כפי שהובאו לעיל. לעומת זאת הוסיף רבנו בחיי שגם שאר שמחות כגון חתן וכלה מביאים תודה, והוכיח את דבריו מהפסוקים בירמיהו.
לכאורה מפורש בפסוק בירמיהו כדברי רבנו בחיי ונשאלת השאלה: כיצד יענו רש"י, ראב"ע והמפרשים שבעקבותם על הוכחה זו?
נראה שהם יוכלו לענות על כך בשתי צורות:
1. הרד"ק שם בירמיהו (ל"ג, יא) כתב: "מביאים תודה - ולא אמר חטאת ואשם, לפי שבזמן ההוא לא יהיו בהם רשעים וחוטאים, כי כלם ידעו את ד' ". לפי דברי הרד"ק עולה שהמלים "מביאים תודה בית ד' " אינן מתייחסות לחתן ולכלה, אלא לכל עם ישראל, ולא כתוב כאן מדוע יביאו תודה, אלא רק נאמר על ידי הנביא שיביאו דווקא קרבן תודה ולא קרבנות על חטא, מפני שלא יחטאו.
2. הסבר אחר כתב האברבנאל בירמיהו (ל"ג, יא) ועל מנת להבין היטב את דבריו יש להביא את הפסוקים בירמיהו שם במלואם:
כה אמר ד': עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחצות ירושלם, הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ד' צב', כי טוב ד' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ד', כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ד'
וביאר האברבנאל:
שיאמרו כולם הודו את ד' צב' כי טוב. רוצה לומר שקיבץ צבאות ישראל ויהודה ולכן יביאו תודה בית ד', לפי שהשיב את שבות הארץ כבראשונה
גם לפירוש זה עולה שהבאת התודה איננה מתייחסת לחתן ולכלה, אלא לבני ישראל, והסיבה להבאת הקרבן היא שבני ישראל התקבצו מהגלויות.
יש לעיין מה כוונת האברבנאל: האם כוונתו שעל עצם קיבוץ הגלויות יש להקריב קרבן תודה, גם לולא שהיו השבים עוברים במדבריות ובימים, ואז לשיטתו נמצאנו למדים שלא רק הארבעה שנזכרו במזמור בתהלים חייבים להביא קרבן תודה, אלא גם על עצם הנס שבקיבוץ הגלויות יש חיוב להביא קרבן תודה. [6] או שמא כוונתו שבקיבוץ הגלויות יבואו בני ישראל דרך המדבריות והימים ולכן יצטרכו להביא קרבן תודה, כמו שנאמר במזמור בתהלים ק"ז. [7]
ה. שיטת הרד"ק בספר השורשים
הרד"ק בספר השורשים בשורש ידה כתב:
...וההתפעל 'והתודה אשר חטא עליה' (ויקרא ה', ה), 'והתודו את חטאתם אשר עשו' (במדבר ה', ז). לשון הוידוי ידוע. ומזה הענין 'זבח לאלקים תודה' (תהלים נ', יד) הזבח שמתודה עליו עונותיו נקרא תודה, אבל לא היה לו תורת חטאת ואשם, אלא תורת שלמים, שהתודה לא היתה נאכלת אלא ליום ולילה. ואף על פי שהיה בא הזבח הזה על עוונות, לא היה לו תורת חטאת ואשם, לפי שהחטאת והאשם באים על עוון מיוחד, וזה הזבח היה האדם מביא אותו על כל עוונותיו כשהיה רוצה להתוודות ולשוב לדרך הטובה. ויש אומרים כי היה אדם מביא אותו הקרבן כשנעשה לו נס, ולכן נקראת תודה, שהיה מודה לא-ל על הנס שנעשה לו
דברי הרד"ק הראשונים מחודשים מאוד, אך הוא כתב שכן משמעות הפסוק בתהלים (נ', יד) "זבח לאלקים תודה ושלם לעליון נדריך", ולא מובן כיצד הוא פירש את הפסוק. בפירושו לתהלים (שם) פירש הרד"ק: "זבח לאלוקים תודה - אם תרצה לזבוח תודה יהיה הזבח שתתודה על מעשיך הרעים, ושלא תשוב אליהם עוד". יש לציין שגם רש"י שם בתהלים פירש: "התוודה על מעשיך ושוב אלי, זהו זבח שאני חפץ בו"! [8]
כמו כן יש להוסיף שבאותו פרק בספר תהלים (נ', כג) נאמר: "זבח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלקים", ופירש שם רש"י: "המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני". וכעין זה   פירש הרד"ק שם.
עוד נראה להביא ראיה לפירוש הרד"ק מהתנחומא, [9] שכך נאמר בה:
אם על תודה יקריבנו והקריב - ראה היאך הקדוש ברוך הוא סולח לעונותיהם של ישראל. ראה מה היו מקריבין להקדוש ברוך הוא: 'והקריב על זבח התודה'. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: מי שיש לו פר - יביא פר, מי שיש לו איל - יביא איל, ומי שיש לו שה - יביא שה, ומי שיש לו יונה - יביא יונה, ומי שאין לו אחד מכל אלו - יביא סולת, ומי שאין לו סולת ולא כלום - יביא דברים, שנאמר: 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ' (הושע י"ד, ג). [10] לכך נאמר 'אם על תודה יקריבנו' [11]
לעומת זאת מכמה מדרשים מוכח בניגוד להסבר זה של הרד"ק. במדרש רבה (ויקרא ט', א) נאמר: [12]
'זובח תודה יכבדנני' (תהלים נ', כג) - 'זובח חטאת', 'זובח אשם' אין כתיב כאן, אלא 'זובח תודה'. למה? חטאת באה על חטא, אשם בא על חטא, תודה אינה באה על חטא
כעין זה אמרו גם במדרשים נוספים. [13] לפי זה נראה שהמחלוקת בין המפרשים והרד"ק היא מחלוקת קדומה בין המדרשים. אף הרד"ק עצמו בכמה מקומות בפירושו לתנ"ך נקט כפירוש רש"י (המובא כאן בשם "ויש אומרים"), כפי שהובאו דבריו לעיל מירמיהו (ל"ג, יא) ומתהלים   (ק"ז, כב). [14]
ו. שיטת הרמב"ם
הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פ"ט ה"ה כתב:
שלמי יחיד שלשה מינין. האחד הוא הבא שלמים בלא לחם, כגון שלמי חגיגה ושמחה וזה הוא הנקרא שלמים. [15] והשני שלמים הבאים עם הלחם בנדר או נדבה, וזה הוא הנקרא תודה, ואותו הלחם נקרא לחם תודה. והמין השלישי שלמים שמקריב הנזיר ביום מלאת, והם באים עם לחם, וזה הוא הנקרא איל נזיר
הרמב"ם לא כתב כאן ששלמי תודה באים על נס שנעשה לאדם, או על שמחה מיוחדת שנעשתה לאדם, אלא כתב בצורה סתמית: "שלמים הבאים עם הלחם בנדר או נדבה". ואמנם כאן גם לא פירט הרמב"ם מתי מביאים שלמי שמחה וחגיגה, אך אותם ביאר הרמב"ם בהלכות חגיגה פ"א, ואילו את התודה לא ביאר הרמב"ם גם לא במקום אחר עד כמה שידוע לי (אמנם הזכיר אותה במקומות רבים בהלכותיו, [16] אך לא ביאר שהיא באה דווקא על נס או על אירוע מסוים). גם בפירוש המשניות בהקדמה לסדר קודשים וגם בפרק התודה (מנחות פ"ז מ"א) לא כתב הרמב"ם מי מביא קרבן תודה. גם בהלכות ברכות פ"י ה"ח שם פסק הרמב"ם את הדין שארבעה חייבים להודות, דהיינו לברך ברכת הגומל, לא הזכיר הרמב"ם את קרבן התודה.
נראה מדבריו שקרבן תודה אינו תלוי באירוע מסוים שקרה לאדם, אלא הוא נידר ונידב על ידי כל מי שמרגיש צורך להודות לד', כמו שאומרים בברכת מודים: "על נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת". נראה להביא ראיה לדברי הרמב"ם מדברי ה מדרש תדשא (פרק י"ט):
זבח תודה נקרב על הודיית עסק טוב שכבר בא עליו, לכן נקרא שמו תודה, שהוא מהלל ומודה ומברך את המקום על הטובות שקיבל הימנו [17]
ז. הגמרא במסכת תענית
במשנה במסכת תענית (יט.) נאמר:
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: 'התפלל שירדו גשמים'. אמר להם: 'צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו'. התפלל ולא ירדו גשמים.
מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו: 'רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך'.
התחילו גשמים מנטפין. אמר: 'לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות'.
התחילו לירד בזעף. אמר: 'לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה'.
ירדו כתקנן עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: 'כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להם'. אמר להם: 'צאו וראו אם נמחית אבן הטועין'
ובגמרא שם (כג.) הובאה ברייתא שבה נאמר שכאשר ביקשו מחוני המעגל שיתפלל שהגשמים יפסיקו אמר להם:
'כך מקובלני שאין מתפללין על רוב טוב, אף על פי כן הביאו לי פר הודאה'. הביאו לו פר הודאה, סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: 'רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לעמוד לא ברוב טוב ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד. השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד, יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא רווח בעולם'. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו כל העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות
רואים מגמרא זו שחוני המעגל הביא פר תודה על ירידת הגשם, והרי על ירידת הגשמים לא נאמר באף אחד מהמפרשים הנ"ל שצריך להביא תודה. אמנם הרמב"ם, כאמור, לא כתב מי מביא קרבן תודה, ונראה מדבריו שכל מי שמרגיש צורך להודות יכול להביא קרבן תודה, ועליו לא קשה מגמרא זו, ואדרבא ניתן ממנה להביא סיוע לדבריו, אך על כל המפרשים מלבד הרמב"ם קשה!
אמנם יש לציין שרש"י שם כתב: "פר הודאה - להתוודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים". נראה מדברי רש"י שבא להוציא מההבנה הפשוטה שהיה זה קרבן תודה, ופירש ש"הודאה" האמורה בגמרא משמעותה וידוי, ולפי זה לא קשה, שכן לא היה זה קרבן תודה.
אבל המהרש"א פירש שהכוונה לקרבן תודה, ואף על פי כן פירש את מה שכתב רש"י "להתוודות" כפשוטו, [18] ויש לציין שהדברים יובנו לפי שיטת הרד"ק בספר השורשים, [19] שכל קרבן תודה בא לכפרה ווידוי, ולפי זה גם לא קשה על שיטת הרד"ק שם.
הגבורת ארי הקשה על דברי רש"י שבשלמים אין וידוי, ולכן הסביר אחרת מרש"י, שהכוונה אינה לוידוי, אלא לקרבן תודה, וכן פירשו מפרשים נוספים, [20] והמצפה איתן פירש שגם רש"י באומרו "להתוודות" התכוון לאמירת דברי שבח ותודה, ולפי זה גם רש"י מסביר שהיה זה פר לקרבן תודה על נס, וחוזרת הקושיה שבאף אחד מהמפרשים הנ"ל לא נזכר שצריך להביא קרבן תודה על ירידת גשם! [21]
ויש לתרץ על פי מה שכתב שם הגבורת ארי, שמה שכתב רש"י שארבעה שחייבים להודות חייבים להביא קרבן תודה אין הכוונה רק לארבעה אלו, אלא שכמו שכתבו הפוסקים [22] שכל מי שהיה בצרה שנעשה לו נס צריך לברך הגומל - כך גם בזמן הבית היה צריך להקריב קרבן תודה.
ואין לך צרה גדולה מזו שעבר רוב אדר ולא ירדו גשמים. משום הכי כשירדו על ידי תפלת חוני הביא קרבן פר זה לתודה בשביל כל ישראל
יש להעיר שדברי הגבורת ארי נאמרו עפ"י רש"י והם יכולים להתאים גם לחתם סופר ולרבנו בחיי, אך הם אינם מתאימים לכאורה לדברי הראב"ע בתהלים. עוד יש להעיר שדברי הגבורת ארי הם רק לפי הפוסקים הסוברים שכל מי שהיה בצרה ונעשה לו נס צריך לברך הגומל, אבל לפי הפוסקים הסוברים כשיטה השנייה, שאין מברכים ברכת הגומל אלא הארבעה שנזכרו בגמרא, [23] קשה מדוע הביא חוני המעגל פר תודה?
נראה לתרץ שבני ישראל היו אז חולים מחוסר לחם, או לפחות בחשש מיתה מפני שלא ירדו גשמים, כמו שרואים ממה שכתוב שם בהמשך שיצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות, ולכן יכלו להביא קרבן תודה מדין חולה שנתרפא.
ח. הסבר הדינים המיוחדים שבקרבן תודה
כאמור, התורה כותבת שהדינים המיוחדים בקרבן תודה (לעומת קרבן שלמים רגיל) הם שהיא טעונה ארבעה סוגי לחם, ונאכלת ליום ולילה, ולא כדין שלמים רגילים, שאינם טעונים לחם ונאכלים לשני ימים ולילה (והדגיש זאת רש"י כאן, אמנם ניתן להבין שגם דינם הבסיסי של השלמים הוא יום ולילה רק שהתורה נתנה בהם הארכה מיוחדת הארכה זו לא ניתנה בקרבן תודה, ומשום כך הוא חוזר לדינו הבסיסי של שלמים - יום ולילה. בביאור אפשרות זו האריך הרב אהרן לכטנשטיין [24]). נשאלת השאלה: מה ראתה התורה לצוות על אכילה מרובה כל כך, ועוד בזמן קצר יותר?
1. הסבר המדרש תדשא
במדרש תדשא [25] נאמר:
זבח תודה נקרב על הודיית עסק טוב שכבר בא עליו, לכן נקרא שמו תודה, שהוא מהלל ומודה ומברך את המקום על הטובות שקיבל הימנו. וקרבן תודה חביב לפני המקום, לכך נאמר: 'זבח תודה יכבדנני' (תהלים נ, כג). לפיכך אתה מוצא אותה מלאה מכל דבר, כסעודה מלאה. כל מאכל יש בקרבן תודה: חלות מלאות, חלות לחם חמץ, לחם מצה, יש בה שמן ויש בה רקיקים
המדרש לא התייחס לזמן האכילה, אלא רק לריבוי המינים הנאכלים, והסביר לפי דרכו, שכאמור נראה שהיא שיטת הרמב"ם, אך הסברו יכול להיאמר גם לפי השיטות האחרות מלבד הרד"ק.  
2. הסבר האברבנאל והנצי"ב
האברבנאל שאל שאלות את שתי השאלות הנזכרות [26] ותירץ (ויקרא ז, יב):
כי הנה היה זה כדי לפרסם הנס. וזה שבעל שלמי התודה כשהוא רואה ששלמיו אינם נאכלים אלא ליום ולילה עד חצות, הוא מזמין על שלמי תודתו אחיו ואוהביו ומיודעיו לאכול ולשמוח עמו, וישאלו זה את זה על מה היה תודתו, והוא יגיד להם הנסים והנפלאות שעשה עמו ד', וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואילו היו שלמי תודה נאכלים כשאר השלמים לשני ימים ולילה אחד, לא היו הבעלים מזמינים לשום אדם, כי לשני ימים ולילה אחד - בבית אחד יאכל. אבל בראותו הבשר והלחם רב בביתו, ושלא יאכל אלא ליום ולילה אחד, בהכרח יקרא רבים ממיודעיו ואחוזת מרעהו לאכול, פן יהיה ביום המחרת ללעג ולקלס לבני אדם הרואים אותו שורף כמות גדולה מתודת שלמיו ואת אחיו ואוהביו לא קרא
כעין זה כתב גם הנצי"ב בהעמק דבר (ז', יג):
דתכלית התודה שבאה על נס הוא כדי לספר חסדי ד' שגמל עליו. ומטעם זה ריבה הכתוב בלחם ומיעט בזמן אכילת תודה מכל שלמים. היינו כדי שיהיה מרבה ריעים לסעודה אחת ביום הקרבה ויהיה סיפור הנס לפני רוב אנשים
בהרחב דבר הוסיף הנצי"ב:
והיינו דכתיב בהלל (תהלים קט"ז, יז-יט): 'לך אזבח זבח תודה ובשם ד' אקרא, נדרי לד' אשלם נגדה נא לכל עמו, בחצרות בית ד' בתוככי ירושלם'. ויש להבין המאמר שישלם נדרו נגד כל עמו ומה זה שבח? והרי ד' דורש מן האדם שיהיה הצנע לכת עם אלקיו!... דברוב עם שיאכלו עמו את התודה יספר עוז ההשגחה עליו לטובה [27]
יש לציין שפירוש זה יכול להיאמר בדעת רש"י, ראב"ע, חת"ס ורבנו בחיי, שכן לפי כולם הקרבן בא על נס, אבל הוא לא שייך לכאורה לפי הרד"ק בספר השורשים ולפי הרמב"ם!
אמנם הרמב"ם יכול להסביר כמדרש תדשא המובא לעיל, אבל אפשר שהרמב"ם יסכים גם להסבר האברבנאל והנצי"ב, אלא שיאמר שהרוצה להביא קרבן תודה על הנסים שבכל יום ראוי לו גם שיאסוף אנשים ויספר להם על הנסים הללו.
ט. סיכום
נחלקו המפרשים מי צריך להביא קרבן תודה:
רש"י וראשונים נוספים כתבו שכל הארבעה שחייבים להודות צריכים להביא קרבן תודה: הולכי דרכים, אסורים, חולים ויורדי הים. ראב"ע בתהלים כתב שרק החולים צריכים להביא קרבן תודה. החתם סופר כתב שרק שלוש הקבוצות הראשונות צריכות להביא קרבן תודה: הולכי דרכים, אסורים וחולים. הגבורת ארי כתב שכל מי שניצל מצרה חייב להביא קרבן תודה.
רבנו בחיי כתב שחולים צריכים להביא קרבן תודה (ואפשר שגם שאר החייבים להודות), וגם חתן וכלה. רד"ק בספר השורשים כתב שמי שרוצה לחזור בתשובה צריך להביא קרבן תודה. מהרמב"ם משמע שכל מי שרוצה יכול להקריב קרבן תודה.
נראה שאף על פי שדעת הרמב"ם היא בניגוד לרוב הראשונים, מכל מקום כך אנו פוסקים. ולא רק לזמן שייבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, אלא אף לזמן הזה שאין ביהמ"ק בנוי, שכן בשו"ע או"ח (סימן א' סעיף ס"ז) נאמר:
כשיסיים פרשת העולה יאמר: 'יהי רצון מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה', וכן יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה. והוסיף ה"משנה ברורה" (בס"ק י"ח) שאחר פרשת חטאת ואשם לא יאמר כן, אלא יאמר בלשון ספק: 'אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת... וכהאי גוונא יאמר גם כן אחר פרשת אשם'. [28] אבל לגבי תודה אין אנו אומרים 'אם נתחייבתי תודה'
מוכח שגם מי שלא נעשה לו נס ולא התחתן יכול להקריב קרבן תודה. ואכן, ברוב ימות החול אנו אומרים "מזמור לתודה" שנתקן כנגד קרבן תודה. [29]
יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה להקריב בו קרבן תודה.


[1]     הרשב"ם והאלשיך כאן (ז ', יב), הסמ"ג (בעשין קפג), הרא"ש (בברכות פ"ט סימן ג'), האור זרוע (ח"ב סימן רנב), והרשב"ץ ביבין שמועה בפירושו לפרק איזהו מקומן של זבחים, הובאו דבריהם בבאור הגרי"פ פערלא לספר המצוות לרס"ג (ח"א דף רנ"ט ד"ה וראיתי), התוס' רי"ד (במהדורא תנינא לראש השנה ה: הובאו דבריו בתורה שלמה כאן בבאור לאות נג), האברבנאל (ויקרא ז ', יב), וכן נראה מדברי הראב"ד בפירושו לתורת כהנים (פרשת צו פרק יא אות א) שכתב: "אם יביא אותו על הודאת נס" וביאר הגרי"פ פערלא שכוונתו כרש"י. ועיין גם באבודרהם ב"סדר שחרית של חול ופירושה, פסוקי דזמרה", ועיין עוד במאמר הרב קפלן "אמירת הלל בכ"ח באייר" בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים" (לרב נחום רקובר ירושלים תשמ"ה) עמוד ר"ז.
[2]     על פי דברי הרא"ש הללו יש לבאר בצורה עמוקה את השאלה הראשונה ב"מה נשתנה": "שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה", שנשאלת השאלה: וכי בכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה? והרי בדרך כלל אנו אוכלים רק חמץ! ואמנם השאלה אינה כל כך קשה, שכן הכוונה היא שמותרים לאכול חמץ ומצה, ועוד שיש אנשים שאוכלים מצות במשך כל השנה. אך לפי דברי הרא"ש ניתן לבאר שהשאלה היא: "הרי קרבן זה הוא לזכר שיצאנו ממצרים ואם כן היה עלינו להביא קרבן תודה שזהו הקרבן שמביא מי שיצא מבית האסורים, ובכל פעם שאוכלים קרבן תודה אוכלים חמץ ומצה, ומדוע אם כן הלילה הזה כולו מצה?
  ועל כך עונים: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ", ולכן איננו אוכלים חמץ בלילה זה. אמנם יש להדגיש שפסח אינו תודה, שכן הוא אינו שלמים, שהרי אין בו את הדינים של שלמים: סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ומתן שתים שהם ארבע (עיין במשניות זבחים פ"ה מ"ז ומ"ח ובפירוש המשניות לרמב"ם בהקדמתו לזבחים ובהלכות מעשה הקרבנות פ"א הלכות ב-ג).
[3]     האם לדעת רש"י יש חיוב להביא קרבן תודה? הרב פערלא בבאורו לספר המצוות לרס"ג (ח"א דף ר"ס ד"ה אמנם) כתב שלדעת התוס' והרמב"ם אין חיוב להביא קרבן תודה, אבל לדעת רש"י יש חיוב להביא קרבן תודה למי שנעשה לו נס, שכן על פסוק טז "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו" כתב רש"י: "שלא הביאו על הודאה של נס, אינה טעונה לחם ונאכלת לשני ימים", משמע שרק אם לא הביא על נס צריך לנדור או לנדוב, אך אם מביא על נס שאירע לו צריך להביא גם בלא שנדר או נדב, וכן הבין הנצי"ב בדעת רש"י, והעיר עליו שגם תודה באה בנדר ונדבה.
  אבל לעומת זאת יש לדייק מדברי רש"י בפסוק יב לכיוון ההפוך, שכן כתב שם: "אם על תודה יקריבנו - אם על דבר הודאה של נס שנעשה לו כגון יורדי הים... אם על אחת מאלה נדר, שלמים הללו שלמי תודה הן". מוכח שרק אם נדר הן שלמי תודה, אך אם לא נדר אינו חייב! וכן דייקו מספר אחרונים (השדי חמד האסיפת דינים מערכת ברכות סימן ב סעיף י ובפאת השדה מערכת ברכות סימן יב, ח"ה במהדורת פריעדמאן עמ' 266 ו346], השירת דוד (ויקרא ז, יב) והרנת יצחק שם). לגבי הדיוק מפסוק ט"ז עיין שם ברא"ם. ועיין עוד בפרי מגדים אשל אברהם אורח חיים ראש סימן ריט, ובערוך השולחן העתיד קדשים כרך ב' סימן פט סעיפים א-ד (וסימן פ סעיף ד) ומשאת ישראל ויקרא עמ' 167. ובפירוש הטור הארוך לתורה בפרשת צו (ז ', יב) ובמושב זקנים שם ובפנים יפות שם ובמלבי"ם שם אות קיב.
  אמנם השירת דוד והרנת יצחק הביאו שמרש"י במנחות עט: בכת"י משמע שחייב גם בלא שנדר, אלא עצם הנס מחייבו, ושהשיטה מקובצת שם הקשה על רש"י: "ולא נהירא, דלא אשכחן דליחייב אם לא אמר הרי עלי תודה".
  הרב פערלא הביא גם את השיטה מקובצת בערכין יא: (באות ו') שכתב שלא מצאנו תודת חובה אלא בקידוש העיר והעזרות, כמו שמופיע במסכת שבועות פ"ב. ועיין עוד בספר מבואי הקדשים ח"א עמ' סא.
[4]     עיין בספר שדי חמדפאת השדה מערכת ברכות סימן יב, ח"ה במהדורת פריעדמאן עמ' 345-346 בד"ה "ומצאתי") בשם ספר נר למאור לג"ר אליהו מרדכי ראבינוויץ סימן יג סוף אות ג' בד"ה "ואגב", ובשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן לט סעיף ב ובספר שירת דוד על התורה ויקרא ז ', יב ובספר מבואי הקדשים ח"א עמ' סא ובספר אבני שהם (לרב מ"ל שחור, הוצאת ' נטע בנימין' ירושלים תשנ"ו) ח"ב עמ' לא-לב.
[5]     דברי החתם סופר הוקדמו לדברי רבנו בחיי למרות שרבנו בחיי חי שנים רבות לפני החתם סופר, מפני שהחתם סופר התייחס רק למזמור בתהלים, בדומה לרש"י ולראב"ע, ואילו רבנו בחיי התייחס למקורות נוספים. מסיבה דומה גם הוקדמו דברי רבנו בחיי לרד"ק ולרמב"ם, ודברי הרד"ק לרמב"ם, כפי שיתברר בהמשך.
[6]     עיין לקמן בפרק ט' שיש פוסקים הסבורים שלא רק הארבעה שנזכרו במזמור ק"ז חייבים להודות.
[7]     עיין עוד באברנאל בפרשת צו (ז ', יב) שכתב בתחילה שיביאו קרבן תודה בגאולה, ואחר כך כתב שחיוב תודה הוא לארבעה שחייבים להודות שנזכרו בתהלים מזמור ק"ז, כרש"י.
[8]     עיין הרב מ"ל שחור, אבני שהם , ב, ירושלים תשנ"ו עמ' יב-יג שהסביר שרש"י לא פירש כפשוטו בגלל שכתוב כאן "זבח לאלקים", בעוד שבתורה נאמר תמיד   "קרבן לד'", עיין שם מה שהביא מהזוהר הקדוש ומהגמרא במנחות. אמנם עיין ברש"י המובא בסמוך, שגם שם פירש רש"י שלא כפשוטו, למרות ששם לא שייך הסבר זה.
[9]     במהדורה הרגילה הוא בפרשת צו אות ו' ובמהדורת בובר צו ח, עמ' 17.
[10]     בתנחומא צו ו נוסף כאן: "ותאמר שהוא מקובל? אמר הקדוש ברוך הוא: הן, "ונשלמה פרים שפתינו" (שם). למה? שאין תשובה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מן הודייה".
[11]     ועיין תורה שלמה כאן אות נב ורש"י תענית כג המובא לקמן.
[12]     ויקרא רבה צו פרשה ט, מהד' מרגליות עמ' קעו.
[13]     עיין ויקרא רבה ט ', ז צו פרשה ט, מהד' מרגליות עמ' קפה ויפה תואר שם וכז, יב ומהרז"ו שם ותורה שלמה צו   ז', יב אות נא ובחיי אדם בסוף הספר (כלל קנ"ה אחרי סעיף מא בד"ה "הריעו לד' כל הארץ") ועיין גם במדרש תדשא ט, מהד' בני-ברק עמ' 21 ובגמרא בסנהדרין מג:, שלא הסבירה את הפסוק כרש"י ורד"ק שם.
[14]     ועיין גם בדבריו בתהלים ק', ד.
[15]     עיין שם עולם לויקרא ז', טז שהעיר מדוע לא הזכיר הרמב"ם שלמים רגילים בנדר או נדבה, אלא רק שלמי חגיגה ושמחה, וכתב שדינם זהה, והעיר על כך שנושאי כליו של הרמב"ם לא העירו על כך. ועיין גם בהגהות "צב"א רב" על ספר החינוך המובאות בהגהות על ספר החינוך במהדורת "מכון ירושלים" מצוה קמא אות יז (במהדורה הישנה הוא בכרך ב עמ' עה).
[16]     עיין לדוגמ ה בהלכות מעשה הקרבנות פרק ט"ז, הלכות י, טז, יז.
[17]     א. עיין גם בויקרא רבה צו פרשה ט, מהד' מרגליות עמ' קפה, ויפה תואר שם   וכז, יב ומהרז"ו שם ותורה שלמה צו   ז, יב אות נא ורש"ש מנחות פ: ד"ה אבל והגרי"פ פערלא הנ"ל דף רס ד"ה אמנם.
  ב. יש להעיר שהסבר הרא"ש המובא בפרק א' הוא עפ"י רש"י, שהרא"ש כתב כמוהו בפ"ט בברכות (עיין בהערה 1), אך הוא אינו מתאים לראב"ע, לרבנו בחיי, לרד"ק ולרמב"ם.
  אמנם הטעם ההלכתי של שלש המצות בליל הסדר הוא שצריך שתי מצות שלמות ללחם משנה, כמו בכל שבת וחג, ועוד מצה שאותה חוצים לפני ההגדה כדי שההגדה תאמר על פרוסה, בגלל שנאמר "לחם עני" ועני דרכו בפרוסה (פסחים   קטו:   וקטז. ורש"י שם, וביאור הלכה למשנה ברורה סימן תעה ס"א ד"ה כזית מכל אחד), כך שאין קושיא מדיני ליל הסדר על המפרשים הנ"ל.
[18]     המהרש"א פירש שהוידוי היה על כך שביקש להפסיק את רוב הטובה, והאבני שהם (לרב מ"ל שחור, הוצאת 'נטע בנימין' ירושלים תשנ"ו) פרשת בחקתי (כו, ד אות ב) הקשה עליו שבשעה שהתוודה עדיין לא ביקש להפסיק את הטובה, וכיצד שייך להתוודות על דבר שעומד לחטוא בו אחר כך, ולכן פירש שהתוודה על שחטא בתפילותיו הקודמות, שהיה בהן כעין הטחת דברים כלפי שמיים.
[19]     עיין במהר"ץ חיות תענית ב. ובסוף המסכת שכתב שהפירוש המיוחס לרש"י לתענית אינו לרש"י.
[20]     קרבן העדה לירושלמי תענית פ"ג ה"ט, והנצי"ב בהעמק דבר סוף פרשת שלח (ט"ו, ח).
[21]     א. עיין עוד בספר אבני שהם הנ"ל שהאריך בזה (ועל מה שכתב בשם הרמב"ם בפירוש המשניות עיין בפירוש המשניות לרמב"ם מהדורת הרב קאפח שלא גרס זאת, והעיר שם בהערה 16 שאינו יודע מה מקורו של המשפט הנדפס בדפוסים הרגילים).
  ב.   עיין עוד בתנחומא תצוה טו ובעץ יוסף שם, וברלב"ג בויקרא ג', ב ובשמ"א ג', יד ששלמים באים לכפרה, אך אף על פי שהרלב"ג כתב זאת לגבי שלמים רגילים, לגבי תודה כתב הרלב"ג בפירוש (ויקרא ז', טו) שהיא לא היתה באה על חטא!
[22]     שו"ת הריב"ש סימן של"ז הובאו דבריו בבית יוסף לטור אורח חיים סימן רי"ט בסופו ובשו"ע או"ח סימן ריט ס"ט ועיין עוד במשנה ברורה שם ס"ק ל"ב ובשער הציון שם סק"כ.
[23]     עיין שם בבית יוסף לטור אורח חיים סימן רי"ט בסופו ובשו"ע או"ח סימן ריט ס"ט ובמשנה ברורה שם ס"ק ל"א.
[24]   הרב א' ליכטנשט י ין, שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין בזבחים, אלון שבות תשנ"ט עמ' 222-220.
[25]   מדרש תדשא פרק יט, מהד' בני ברק עמ' 52.
[26]     אך כשתי שאלות נפרדות (שאלות ט"ז וי"ז בתחילת פרשת צו), ולא כשאלה אחת שצד אחד שבה מגדיל את הקושי שבצד השני.
[27]     ועיין עוד בדברי הנצי"ב בהעמק דבר בסוף פרשת שלח (ט"ו, ח), שם הוסיף שלכן ביקש חוני המעגל דווקא פר להודאה כיוון שהמנהג היה להביא פר לקרבן תודה מפני שבשרו מרובה ויבואו רבים לאוכלו ולשמוע את הנס. ועיין גם בספורנו בפרשת צו (ז', יא) שכתב בקיצור כאברבנאל, ובאזנים לתורה שם (ז', יב) ובדעת מקרא שם (ז', טו).
[28]     עיין שם במשנה ברורה בהמשך, שנראה מדבריו שלהלכה דעתו נוטה שלא לומר כן, אבל בסידורים כן נדפס בניסוח הזה.
[29]     בשבת וביו"ט אין אומרים מזמור לתודה, בגלל שאין תודה דוחה שבת ויו"ט. כמו כן אין אומרים אותו בחול המועד פסח, מפני שיחד עם התודה מביאים לחם חמץ, ולכן היה אסור להקריב קרבן תודה בפסח. כמו כן אין אומרים אותו בערב יום הכיפורים ובערב פסח מפני שבזמן שביהמ"ק היה קיים לא היו מביאים תודה באותם ימים, מפני שאסור למעט בזמן אכילת הקרבן, ובערב פסח מותר לאכול חמץ רק עד שעה רביעית, ואם היו מביאים קרבן תודה היה אפשר לאכלה רק עד שעה רביעית, בגלל החמץ שבה, ובערב יום הכפורים היה אפשר לאוכלה רק עד סמוך לשקיעה, שאז הוא יום הכיפורים, ולכן לא הקריבו קרבן תודה באותם ימים (רמ"א או"ח סימן נא סעיף ט ומשנה ברורה שם ס"ק כא וכב ורמ"א סימן תכט סעיף ב ומשנה ברורה שם ס"ק יב).

עמותת צור ישועתי (ע"ר)

 
  • בניית בתי כנסת ומוסדות תורה בכרמי צור
  • מרכז תורני ללימודי המקדש
  • הוצאת ספרים וכתבי עת בנושא המקדש

צור קשר

 
 
555-555-555
 
כרמי צור 9040000
 
לייבסיטי - בניית אתרים