חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
כיצד מהלכים בבית המקדש / הרב צבי שלוה
האופן הראוי להליכה בבית המקדש היה פשוט וברור לכל באי בית ה' בעת שההיכל עמד על מכונו, הכוהנים עסקו בעבודתם, לויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם. אך עתה, שברוב עוונותינו זה כאלפיים שנה שועלים הִלְּכו בו, מוטל עלינו לברר שאלות אלו וכיוצא בהן מתוך המקורות. אמנם גדולי ישראל מיעטו לעסוק בשאלות כגון אלו, וקשה להעלות בזה דבר ברור, אך אין אנו בני חורין מלתרום את חלקנו עד כמה שידנו הכהה מגעת. ובע"ה לכשנזכה נראה בעינינו.
א. כבש ולא מעלות - מדוע?
לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם: מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עֹלֹתֶיךַ ואת שלמיך את צאנך ואת בְּקָרֶךָ, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה: ולא תעלה במעלֹת על מזבחי, אשר לא תִגָּלֶה ערוָתך עליו   (שמות כ', כ-כג).
האיסור לעלות על המזבח במעלות מעורר את השאלה: מדוע איסור המעלות נאמר רק לגבי המזבח, הרי בכמה מקומות בעזרה יש מדרגות? [1]
ניתן לענות בפשטות שבשאר המקומות ההליכה מתבצעת על הקרקע, ואילו כאן העלייה היא על גבי המזבח (שהוא הכלי היחידי שהעבודה בו מחייבת דריכה על גביו). אך עיון בפסוקים הסמוכים יכול להאיר לנו איסור זה באור נוסף.
נתבונן בפסוק הסמוך לאיסור: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" - מדוע דווקא אבנים?
רש"י בפירושו לתורה אוחז בשיטה שהתורה אסרה לבנות מצבה של אבן אחת, אך התירה לבנות מזבח מאבנים רבות. וכך הוא מבאר את הפסוק בדברים (ט"ז,כב):
'ולא תקים לך מצבה' - מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים: 'אשר שנא' - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים. ואע"פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שֹנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת כוכבים
לפי דבריו אלו יש לומר שהתורה רומזת לנו במילים "מזבח אבנים" להרחיק ממצבת אבן האסורה. הרחקת מצבת האבן היא חומרא גדולה שלא מצינו כמותה במקומות אחרים כי אם בהקשר של המזבח, שהרי המצבה הורחקה על אף שהייתה אהובה בימי האבות - רק בגלל מעשי הגויים, ולא בגלל פגם מהותי. [2]
המשכו של אותו פסוק - "לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" - הוא ודאי חומרא גדולה. המרחק בין איסור רציחה לבניית מזבח מאבנים מסותתות בברזל הוא גדול מאוד. ואכן, איסור זה בכל חומרתו קיים רק במזבח עצמו, כמבואר במכילתא שם:
'לא תבנה אתהן גזית' - בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים גזית; שהיה בדין: ומה אם מזבח הקל, אסור לבנות בו גזית, ההיכל וקדש הקדשים החמורים, דין הוא שלא יהו בונין בהן גזית? ת"ל 'לא תבנה אתהן גזית' - בו אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים. ומה אני מקיים: 'ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנֹתו' (מל"א ו', ז)? בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע [3]  
וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה בעניין המזבח:
כל אבן שנגע בה הברזל אע"פ שלא נפגמה, פסולה לבנין המזבח ובנין הכבש, שנ': 'כי חרבך הנפת עליה ותחללה'. והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש לוקה, שנ': 'לא תבנה אתהן גזית', והבונה אבן פגום עובר בעשה   (פ"א הט"ו).
ואילו לעניין ההיכל כתב שם:
כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות, ואם לא מצאו אבנים בונין בלבנים. ואין מפצלין את אבני הבנין בהר הבית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבנין, שנ': 'אבנים גדלות אבנים יקרות לְיַסד הבית אבני גזית' (מל"א ה', לא), ואומר: 'ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו' (מל"א ו', ז)   (ה"ח).
אם כן, ראינו שלגבי המזבח התורה החמירה להתרחק מכל שמץ של עבודה זרה - מצבה; [4] ומכל שמץ של שפיכות דמים - אבן גזית. כלומר, המקום המשמש לשיא עבודת ה' [5] זוקק הרחקה יתרה משלוש העבירות החמורות, שעליהן נאמר 'ייהרג ואל יעבור'. ממילא, ייתכן שזהו פשר האיסור לעלות במעלות דווקא על המזבח - הרחקה יתרה במקום המרכזי של עבודת ה' משמץ של גילוי עריות.
ב. פסיעה גסה על גבי המזבח
שתי ההלכות הראשונות שבפסוקים אלו - "מזבח אבנים" ו"גזית" - הן באופן בניית המזבח. על כן, נשאלת השאלה: האם האיסור "לא תעלה במעלות על מזבחי" הוא רק הוראה כיצד לבנות את המזבח, או שמא גם כשמזבח כבר נבנה כדין יש איסור נוסף לפסוע עליו פסיעה גסה?
ייתכן שבזה נחלקו תנא קמא ור' ישמעאל במכילתא דרבי ישמעאל:
'ולא תעלה במעלת על מזבחי' - מכאן אמרו: עשֵׁה כבש למזבח. אין לי אלא עלייה, ירידה מניין? ת"ל: 'אשר לא תגלה ערותך עליו' - הא לא עלייה ולא ירידה גרמה אלא כסוי גורם [6]
לדעת תנא קמא החיוב הוא לעשות כבש משופע למזבח, ומכאן נובע איסור אחד בלבד: לעלות על המזבח במדרגות.
ר' ישמעאל אומר: אינו צריך... ומה ת"ל: 'אשר לא תגלה ערותך עליו'? שלא יפסע בו פסיעה גסה, אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל   (שם).
ר' ישמעאל אומר שהמילים "אשר לא תגלה ערותך עליו" באות ללמדנו שיש איסור נוסף: לפסוע פסיעה גסה על כבש המזבח גם כשאין מדרגות.
ג. פסיעה גסה בעזרה
ראינו שלדעת ר' ישמעאל יש איסור לפסוע פסיעה גסה. אך לדעתו איסור פסיעה גסה נאמר רק על הליכה על גבי המזבח, כפי שנראה מהמשך דבריו שם:
'אשר לא תגלה ערותך עליו' - עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה, אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל ובקדש הקדשים. שהיה בדין: ומה אם מזבח הקל, אסור לפסוע בו פסיעה יתירה, ההיכל וקדש הקדשים החמורים, דין הוא שתהא אסור לפסוע בהן פסיעה יתירה? ת"ל: 'אשר לא תגלה ערותך עליו' - בו אי אתה פוסע פסיעה יתירה, אבל אתה פוסע פסיעה יתירה, בהיכל ובקדש הקדשי'   (שם).
המכילתא דרשב"י, לעומת זאת, מרחיבה את האיסור לפסוע פסיעה גסה לכל העזרה. אמנם מדרגות אסור לבנות רק במזבח, אך לפסוע פסיעה גסה אסור בכל העזרה:
'אשר לא תגלה ערותך עליו' - מה אני צריך, והלא כבר נאמר: 'ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה' (שמות כ"ח, מב)? מה ת"ל: 'אשר לא תגלה ערותך עליו' - שכשתעלה למזבח לא תהא פוסע פסיעה גסה, אלא מהלך עקב בצד גודל. אין לי אלא למזבח, לעזרות מנין? ת"ל: 'ולא תעלה במעלת על מזבחי', ונא': 'עליו' - אין 'עליו' אלא בסמוך, כענין שנ': 'ועליו מטה מנשה' (במדבר ב', כ). יכול לא יעשה מעלות [להיכל ולעזרות? תל' לו': 'ולא] תעלה במעלת <על מזבחי'> - למזבח אי אתה עושה מ[עלות, להיכל ולעזרות] אתה עושה מעלות [7]
שיטה אחרת מופיעה בירושלמי:
זה שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו, תרין אמורין - רבי לוי ורבי סימון - חד אמר: כמלאכים, וחד אמר: ככהני'. מאן דאמר 'ככהנים' - 'לא תעלה במעלת על מזבחי' - שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל בצד עקב. ומאן דאמר 'כמלאכים' - 'ורגליהם רגל ישרה' (יחזקאל א', ז)   (ברכות פ"א, א ע"ג).
לפי אותו מאן דאמר שהשוואת הרגליים בתפילה נלמדת מאופן הליכת הכוהנים במקדש עולה שהכוהנים הולכים עקב בצד גודל. אך בירושלמי לא מבואר היכן מחויבים הכוהנים ללכת כך: האם רק על המזבח - כר' ישמעאל, או שמא בכל העזרה - כמכילתא דרשב"י?
התוספות ישנים ביומא (כב ע"א ד"ה בזמן שהן) הבין בירושלמי שההשוואה בין תפילה לכוהנים מבוססת על כך שבתפילה וגם בכוהנים מדובר ב'עבודה', ולכן החיוב ללכת עקב בצד אגודל אינו תלוי במקום אלא בשעת עבודה.
דבריו מוסבים על המשנה ביומא (פ"ב מ"א) המספרת שלפני תקנת הפייס הכוהנים היו רצים על כבש המזבח, והכוהן הראשון היה זוכה בתרומת הדשן. על כך שואל התוספות ישנים:
ותימה: כיון דעבודה היא [=תרומת הדשן], כדאמרינן בגמרא, א"כ איך רצין, והאמרינן בירושלמי דברכות גבי תפלה: 'מי שעומד ומתפלל צריך להשוות רגליו... וחד אמר ככהנים... שהיו מהלכין עקב בצד גודל, דכתיב: 'לא תעלה במעלת על מזבחי' '. פי', כיון שבשעת הילוך מיישרין רגליהן, כל שכן בשעת תפלה מעומד? ואין נראה לומר דרצין עקב בצד גודל קאמר. ושמא כיון שלא [היו] עדיין עסוקין בעבודה, כמו בהולכת איברים לכבש, יכולין לרוץ. אי נמי רצין עקב בצד גודל [קאמר, שהיו ממהרין ללכת בענין זה. ומכאן נראה לרבינו דהא דאמרינן בסוכה (נב ע"ב): 'אמרו עליו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל כו' והיה מהלך עקב בצד אגודל'] - שלא להראות כחו עושה כן, אלא כי כן צריך לו לילך בשעת עבודה, כדפרשתי [8]
דעת הרמב"ם
בספר המצוות הרמב"ם כותב שיש איסור לפסוע פסיעה גסה על המזבח:
והמצוה השמונים היא שהזהירנו מעלות על המזבח במעלות כדי שלא יפסע פסיעות גסות בעלותו אבל ילך עקב בצד גודל. והוא אמרו יתעלה: 'ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו'. ולשון מכילתא: 'מה תלמוד לומר: 'אשר לא תגלה ערותך עליו' - שכשעולה למזבח לא יהא פוסע פסיעה גסה, אלא מהלך עקב בצד גודל'... וכל מי שפסע פסיעה גסה על המזבח עד שיגלה ערותו עליו - לוקה [9]
אך במשנה תורה הרמב"ם כותב שהאיסור הוא רק עלייה במעלות על המזבח, והוא אינו מזכיר את האיסור לפסוע פסיעה גסה על המזבח:
אין עושין מדרגות למזבח, שנ': 'לא תעלה במעלת על מזבחי', אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ, והוא הנקרא 'כבש'. והעולה במעלות על המזבח לוקה (הלכות בית הבחירה פ"א הי"ז).
האחרונים נחלקו בפירוש דברי הרמב"ם ביד החזקה:
הגרי"זבחידושיו ליומא (אות ד' עמ' 225) אומר שהרמב"ם פסק כתנא קמא במכילתא דרבי ישמעאל, שהאיסור הוא רק לעלות במעלות, ואין איסור לפסוע פסיעה גסה. כלומר, הוא חזר בו ממה שכתב בספר המצוות. [10]
המנחת חינוך [11] מפרש את דברי הרמב"ם ביד החזקה: "והעולה במעלות" - כדרך שעולים במעלות, כלומר, בפסיעה גסה; ובזה הוא משווה את דבריו במשנה תורה למה שכתב בספר המצוות, שיש איסור גם לפסוע פסיעה גסה. [12]
אך מעבר לסתירה שבין המשנה תורה לספר המצוות, אם נדקדק בלשונו של הרמב"ם בספר המצוות נראה שהוא ציטט את לשון המכילתא דרשב"י, ולא את לשון המכילתא דרבי ישמעאל. [13] ואם כן התימה גדולה יותר, שהרי לדעת המכילתא דרשב"י איסור פסיעה גסה מתייחס לכל העזרה, ואילו הרמב"ם אפילו בספר המצוות מדבר על איסור רק על גבי המזבח, ולא מזכיר את האיסור בכל העזרה כלל.
אולי יש לומר, שאכן, הרמב"ם פסק כמכילתא דרשב"י, שיש איסור לפסוע פסיעה גסה בכל העזרה. אך הרמב"ם במשנה תורה בפרק א' מהלכות בית הבחירה, שעוסק בדיני בניית המזבח, כתב רק את האיסור לעלות על המזבח במדרגות, אגב האיסור לבנות מדרגות למזבח. ואילו האיסור לפסוע פסיעה גסה בעזרה נכתב במסגרת ההלכות המדברות על מורא מקדש: 
כל שהשלים עבודה ונסתלק לו אינו יוצא ואחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צדו עד שיצא מן העזרה... וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו להכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני האדון י"י שאמר: 'והיו עיני ולבי שם כל הימים' (מל"א ט', ג). ומהלך באימה ויראה ופחד ורעדה, שנ': 'בבית א-להים נהלך ברגש' (תהילים נ"ה, טו)   (הלכות בית הבחירה פ"ז הל' ד-ה).
אך לפי זה קשה, שמדבריו במשנ תורה עולה שעלייה למזבח בפסיעה גסה אינה אלא איסור עשה של מורא מקדש, בעוד שמדבריו בספר המצוות משמע שזה כלול בלאו של "לא תעלה במעלת על מזבחי", וצריך עיון. [14]
ד. הגדרת הפסיעה האסורה
נקודה נוספת שיש לעיין בה לאוסרים פסיעה גסה היא מהי 'פסיעה גסה' האסורה?
לשון המכילתא דרבי ישמעאל היא: "שלא יפסע פסיעה גסה, אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל". [15]
המושג 'פסיעה גסה' מופיע בכמה מקומות בש"ס. איתא בגמרא בברכות דף מג ע"ב:
פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם
ומבאר שם רש"י:
'פסיעה גסה' - יותר מאמה: 'פסיעה בינונית' - אמה
בעניין האיסור לפסוע פסיעה גסה בשבת הרמ"א פסק באורח חיים סי' ש"א סעיף א: "ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת". המשנה ברורה מבאר שם (בס"ק ג):
פי', שיהא חצי אמה בין רגל לרגל, וכף רגל אחת הוא ג"כ חצי אמה. וזהו באדם בינוני, ששיעור פסיעה בינונית שלו הוא אמה. ואדם הגדול ביותר - כפי שיעור פסיעה שלו
גם המושג 'גודל בצד עקב ועקב בצד גודל' מופיע בש"ס כמה פעמים. איתא בגמרא ביומא דף ט ע"ב:
מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות, ושפיכות דמים... גלוי עריות, דכתיב: 'ויאמר ה': יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות [נטויות קרי] גרון ומשׁקרות עינים, הלוך וטָפוֹף תלכנה וברגליהם תְּעַכַּסְנָה' (ישעיה ג', טז)... 'הלוך וטפוף תלכנה'- שהיו מהלכות עקב בצד גודל
וכן כתב הרמב"ם בעניין דרך ההליכה הראויה לתלמיד חכם:
לא ילך תלמיד חכם בקומה זקופה וגרון נטוי, כענין שנאמר: 'ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים'. ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח, כענין שנאמר: 'הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה' (הלכות דעות פ"ה ה"ח).
'עקב בצד גודל' מופיע כביטוי להליכה שנועדה למשוך תשומת לב - צעדים קטנים מהרגיל. אך אין כאן קביעה מדויקת של אופן הליכה זו. 
מהי הפסיעה המותרת לכוהנים?
לשון המכילתא ניתנת להידרש לכאן ולכאן:
"שלא יפסע בו פסיעה גסה" - משמע שפסיעה בינונית מותרת.
"אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל" - משמע שפסיעה בינונית אסורה.
מלשון הירושלמי בברכות - "שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל בצד עקב" - משמע שאף פסיעה בינונית אסורה.
גם מהגמרא בסוכה (נב ע"ב) משמע, לכאורה, שדרך ההליכה במקדש היא עקב בצד אגודל:
אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול, שלקוח באלף זוז, ומהלך עקב בצד גודל. ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום 'ברב עם הדרת מלך' (משלי י"ד, כח)
אך ניתן לדחות את הראיה משם, שייתכן שאין חובה ללכת כך, אלא שהגמרא מדגישה את גבורתו של בנה של מרתא בת בייתוס, שלמרות שנשא משא כבד, לא נאלץ לרוץ אלא הלך בנחת. [16]
דעת היראים
היראים פוסק שפסיעה גסה אסורה, והכוונה רק לפסיעה שהיא יותר מבינונית, שכן הוא הבין את הביטוי 'עקב בצד גודל' שבמכילתא לאו בדווקא:
לא תעלה במעלות על המזבח. הזהיר הב"ה בפרשה יתרו: 'לא תעלה במעלת על מזבחי'. ותניא במכילתא: '...מה ת"ל: 'אשר לא תגלה ערותך עליו' - שלא יפסע פסיעה גסה, אלא עקב בצד גודל וגודל בצד עקב'. ולאו דוקא, שהרי לא אסר אלא פסיעה גסה,ותנן נמי: 'היו רצין ועולין בכבש וכו' (יומא פ"ב מ"א) '   (סי' שי"א). [17]
יש להעיר שהבנתו, ש'עקב בצד גודל' לאו דווקא, אפשרית במכילתא, אך את הירושלמי שלומד את דין השוואת הרגליים בתפילה מכוהנים לא ניתן להסביר כך; שהרי אם הכוהנים מותרים בפסיעה בינונית אי אפשר ללמוד מהם את דין השוואת הרגליים בתפילה, שהרי בפסיעה בינונית אין הרגליים מושוות!
בבבלי ברכות דף י ע"ב איתא:
וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י: המתפלל צריך שיכוין את רגליו, שנא': 'ורגליהם רגל ישרה' (יחזקאל א', ז)
אמנם, רבנו יונה כתב שם שלפי הבבלי צריך שיצמיד רגליו זו לזו, כאילו אינן אלא רגל אחת; ואילו לפי המאן דאמר בירושלמי שלומד מכוהנים יש להתפלל עקב בצד גודל. אך העמדת הרגליים באופן שיש ביניהן רווח כפסיעה בינונית, ודאי שאין זו השוואת רגליים.

הירושלמי מהווה בסיס לכמה הלכות הנוגעות לתפילה המובאות בפוסקים:
הטור באורח חיים סי' צ"ה (סעיף א) וסי' צ"ח (סעיף ד) מביא כמקור להלכה של השוואת הרגליים בעת התפילה גם את הבבלי, שלמד זאת מהמלאכים, שרגליהם רגל ישרה, וגם את הירושלמי, ומסיים: "שהיו הכוהנים הולכין עקב בצד גודל כאילו רגליהם שוין זה אצל זה". מכאן נראה שהטור הבין שהכוהנים הולכים עקב בצד גודל בדווקא.
השולחן ערוך באורח חיים סימן צ"ה (סעיף א) לומד את דין השוואת הרגליים רק מהמלאכים כבבלי (ועיין בית יוסף שם ד"ה ירושלמי זה). אך בסימן קכ"ג (סעיף ג) הוא לומד מהכוהנים את דרך הפסיעות שלאחר תפילת העמידה - "כדי שיתן גודל בצד עקב". הגר"א כתב שם (ד"ה ושיעור וכו') שאף על פי שהשולחן ערוך פסק לעניין עמידה בתפילה כמלאכים - שיש להצמיד את שתי הרגליים - מכל מקום את אופן הפסיעות שלאחר התפילה לומדים מהכוהנים. [18]
מהירושלמי ומהפוסקים שמצטטים אותו עולה שהליכת הכוהנים הייתה 'עקב בצד גודל' בדווקא. קשה לפרש שהכוונה היא שבעת ההליכה העקב נוגע באגודל, מכיוון שהליכה כזו מאוד לא נוחה, וגם נראית לכאורה כחוכא. אמנם, אם נבין שהחובה ללכת כך היא רק על המזבח - ניחא, אך מהטור, התוספות ישנים ותוספות הרא"ש נראה שהליכה כזו מחויבת בכל שעת העבודה. [19]
ניתן לבאר שבהליכת 'עקב בצד אגודל' העקב אמנם מגיע לאותו קו של האגודל ולא עובר אותו, אך הוא לא נוגע בו, אלא נמצא לצדו ברווח שהוא טבעי להליכה רגילה (ואילו בפסיעה בינונית העקב מתקדם חצי אמה לפני האגודל - כדלעיל). הליכה כזו היא נוחה, איטית ומכובדת. [20]

סיכום
המזבח מחייב הרחקה מיוחדת מאיסורי עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.
לכולי עלמא אסור לבנות מעלות למזבח, ולעלות על המזבח במעלות.
לפי רוב דעות התנאים אסורה גם פסיעה גסה על גבי המזבח.
לדעת המכילתא דרשב"י פסיעה גסה אסורה בכל העזרה.
לדעת הירושלמי נראה שאיסור פסיעה גסה נאמר בשעת העבודה.
הרמב"ם ודאי מחייב ללכת בנחת בעזרה, אך חיוב מלקות מפורש במשנה תורה רק בעולה במעלות על המזבח.
לפי היראים פסיעה בינונית מותרת, ואילו מהירושלמי ומהפוסקים (שמביאים אותו) נראה שיש חיוב ללכת עקב בצד אגודל.


[1]   עיין מסכת מידות פ"ב מ"ו ופ"ג מ"ו - השוואת שיפוע כבש המזבח לשיפועם של גרמי המדרגות האחרים שבמקדש מעלה, שאם במקום הכבש היו מדרגות הן היו הרבה פחות תלולות מן המדרגות האחרות (לדוגמא, אפשר לעשותן 72 מדרגות, כאשר כל מדרגה תהיה בגובה שמינית אמה וברוחב [בלשון המשנה: "שִלְחָהּ", היינו מקום דריסת הרגל] כחצי אמה, לעומת שאר המדרגות שבמקדש, שגובה רובן חצי אמה ושלחן חצי אמה).
[2]   אמנם עיין ברמב"ם הלכות עבודת כוכבים פ"ו ה"ו, שמפרש אחרת מרש"י.
[3]   מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש יתרו פרשה יא, מהד' הורוויץ-רבין עמ' 244.
[4]   גם אם לא נקבל את הפירוש שהובא לעיל ש"מזבח אבנים" בא להרחיק מאיסור מצבה, בכל אופן איסור עבודה זרה מפורש שם בפסוק כ, אם כי אין בו הרחקה יתרה כמו מגילוי עריות ושפיכות דמים.
[5]   ההיכל אמנם מקודש ממקום המזבח, אך ההיכל הוא מקום השראת השכינה, ואילו המזבח הוא מקום העבודה - פניית האדם אל ה'.
[6]   מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש יתרו פרשה יא, מהד' הורוויץ-רבין עמ' 245-244.
[7]   יתרו כ' כג, מהד' אפשטיין-מלמד עמ' 158-157.
[8]   כב ע"א ד"ה בזמן הזה, מהד' מכון לב שמח, ירושלים תשנ"ג, עמ' ל. ובלשון דומה כתב כן תוספות הרא"ש שם ד"ה בזמן שהיו. ועיין בטור אורח חיים סי' צ"ח סעיף ד, שנראה שגם כן הבין כך בירושלמי.
[9]   מהד' פרנקל עמ' שכב.
[10]   ובדומה לכך כתב ערוך השלחן העתיד, הלכות בית המקדש, סי' ד' סעיף טז.
[11]   מצווה מא, מהד' מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ח, עמ' ריג סעיף א [א].
[12]   וכן כתב כנסת הגדולה יורה דעה חלק ד - לשונות הרמב"ם, הלכות בית הבחירה פרק ראשון.
[13]   במכילתא דרבי ישמעאל הנוסח קצת שונה: "שלא יפסע בו פסיעה גסה אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל".
[14]   ועיין בביאורו של הרב קאפח לפ"א הי"ט (משנה תורה עם פירוש הרב י"ד קאפח עבודה א, ירושלים תשנ"א, עמ' לה הערה כז), שכתב שדברי הירושלמי הם רק ממידת חסידות ולא לדינא, ולמעשה היו רצין ועולין בכבש כדאיתא ביומא. ועיין עוד: ר' מ"י ברנצקי, הר המוריה על הרמב"ם, הלכות בית הבחירה פרק א אות מ"ז.
[15]   במכילתא דרשב"י הלשון דומה.
[16]   הסבר זה שלל התוספות ישנים שהובא לעיל.
[17]   וכן איתא בסמ"ג לאווין, מצווה רצא, פב ע"ד.
[18]   מקורו בארחות חיים הלכות תפלה אות כ"ה: "וכשיפסע יפסע ככהנים עקב בצד גודל וגודל בצד עקב".
[19]   וכן כתב במשנה ברורה סי' קכ"ג ס"ק יד, ששיעור הפסיעות הוא עקב בצד גודל "וכמו פסיעות הכהנים בשעת עבודה".
[20]   לפירוש זה תהיה השלכה להלכה לפי אותו מאן דאמר בירושלמי שלומד עמידה בתפילה מהכוהנים. לעניין ההלכה באופן הפסיעות שלאחר התפילה עיין בנושאי הכלים על השולחן ערוך אורח חיים סי' קכ"ג, ובאגרות משה חלק ד סי' קכ"ב.
לייבסיטי - בניית אתרים