חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
שלטי הגיבורים - הוצאה חדשה / גדליה גינזבורג ויצחק אימס
בחודשים האחרונים אנו שוקדים בכולל בית הבחירה בכרמי צור על הוצאה לאור מחדש של הספר שלטי הגיבורים מאת ר' אברהם הרופא (פורטלאונה), שהודפס פעם יחידה על ידי המחבר ב1612- (ה' שע"ב) במנטובה, איטליה.
רקע
מאז ומעולם התפרסמו הקהילות היהודיות באיטליה באיכותן ובעושרן הרוחני. הן הוציאו מתוכן דמויות בולטות, שתרמו תרומה חשובה ביותר לעולם התרבותי הכללי ולאוצרות הרוח היהודיים.
המאות ה16-15- ידועות כתקופת הרנסאנס. בתקופה זו התפתחו תחומי המחקר והאומנות לכל סוגיהם, והיהודים נטלו בהתפתחות זו חלק חשוב. הקהילות היהודיות, שמנו בסך הכול בין חמישים למאה אלף נפש, הוציאו מתוכן מלומדים ויוצרים כמעט בכל תחום.
בספרי המחקר של יהדות איטליה מנויות רשימות של אישים בולטים כאלו. קיימות אף משפחות שהעבירו את עיסוקן בירושה מדור לדור. שילוב לימודי התורה למקצועותיהם עם הלימודים ההומניסטיים כגון פילוסופיה, שפות קלסיות, רפואה ומדע, התפתח הן ברומא, שהיא הקהילה היהודית העתיקה ביותר, והן בערי המדינה הרחוקות יותר בדרום איטליה ובצפונה.
החוקרים מציינים את התעניינותה הגדולה של הכנסייה בעולם היהודי בתקופה זו, מה שהביא להקמת קתדראות ללימוד השפה העברית ומקצועות היהדות עצמם באוניברסיטות. מאידך, ידועה תקופה זו גם ברדיפות הדת היהודית, לא רק באינקוויזיציה בספרד ובשרפת התלמוד בפריז, אלא גם באיטליה: שרפת התלמוד ברומא ב1555-, תליית יהודים בכמה ערים ועוד.
בתוך המכלול החברתי הזה קמו ישיבות מפורסמות סביב אישים שונים, שנזכיר כאן רק אחדים מהם:
1. רבי עובדיה מברטנורה, שכתב באיטליה את פירושו הידוע למשנה, והשלימו בארץ ישראל.
2. הרב יהודה מינץ ובנו הרב אברהם, שניהלו ישיבה גדולה בפדואה.
3. הרב אליהו דילמדיגו ובנו הרב יוסף שלמה (יש"ר) שפעלו בכרתים.
4. הרב שלמה מולכו, שנדד מפורטוגל והועלה על המוקד באיטליה (1532).
5. רבי מאיר מפדואה (המהר"ם) ובנו רבי שמואל (מהרש"ק).
6. רבי משה פרובינציאלי, מרבני מנטובה.
7. רבי עובדיה ספורנו, הידוע מפירושו לתורה.
8. רבי מנחם מפאנו, מחבר ספרים בהלכה וקבלה.
9. הרב יהודה מוסקאטו, הידוע מכתביו המוזיקליים.
אלו שמות מעטים מבין עשרות רבנים שלמדו, כתבו ספרים ושותי"ם והנהיגו את קהילותיהם.
מבין מכלול הנושאים שבהם עסקו רבני תקופה מפוארת זו בולט מחקר נושאי המקדש. הרב אברהם סופר כותב בהקדמתו לפירוש מסכת מידות של הרב משה קאזיס: "הגיעו אלינו יותר חיבורים וספרים על ענינים אלה מרבני איטליה מאשר מכל חכמי התורה שבמדינות אחרות". ייתכן שגישת ההומניזם, ששמה במרכזה את האדם, הביאה כמשקל נגד את עיסוקם הרב של חכמי איטליה דווקא בנושאי הקודש והמקדש, שבו הקב"ה הוא המרכז והיהודי הוא העובדו שם.
הספר
הספר שלטי הגיבורים מתאר את הר הבית והמקדש ואת כל נוהגי העבודה בו. הוא מבוסס על המקרא ועל פירושי חז"ל לגבי הבית הראשון, ועל תיאורי המשנה, פרשנות חז"ל, הלכות הרמב"ם ודברי רבותינו הראשונים לגבי הבית השני. בסדר ובתמציתיות מרכז המחבר ב90- פרקי הספר את הדעות השונות הנוגעות למקדש, להלכותיו, ולסדרי העבודה בו בחול ובחג. הוא מביע את דעתו בנושאים השנויים במחלוקת, לא כפוסק אלא על פי הגיונו וידיעותיו התורניות והכלליות.
בכל מקום שההלכה נוגעת בתחום מדעי הוא מרחיב ומפרט, והרי כמה דוגמות:
  א.  הוא עוסק בזיהוי בוטני של צמחי הקטורת ושמן המשחה, ומביא את כל הידע שהיה קיים בתקופתו במסורות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות באשר לזיהוים.
  ב.  הוא כותב פרקים שלמים בתחום המוזיקה מתוך הבנתו ששירת הלוויים ונגינתם במקדש הייתה בהרכבים מוזיקליים שאין דומה להם בעולם כולו.
  ג.  הוא אוסף את כל הידוע למן העת העתיקה ועד זמנו על זיהוין של אבני החושן ועל סגולותיהן.
כל המילים הלועזיות שחדרו לעברית זוכות לפרשנות ולניתוח מדוקדק. הוא מנצל לשם כך את שליטתו בעשר שפות אירופאיות ושמיות, ובמיוחד ביוונית ובלטינית.
זהו אפוא ספר יחיד במינו, בתקופתו, ואולי עד ימינו אלה, המנסה להקיף את מכלול הנושאים התורניים והמדעיים הקשורים במקדש.
על המחבר
ר' אברהם הרופא פורטלאונה נולד ב1542- (ה' ש"ב) באיטליה למשפחה מפורסמת, שכבר היו בה ארבעה דורות של רופאים. הוא למד תורה בצעירותו בבית אביו ומפי רבותיו המהר"ם מפדואה ויוסף זרקא. אחר כך המשיך ללמוד תורה בישיבת בולוניה ובישיבת מנטובה אצל הרב יהודה פרובינציאלי, עד הסמכתו לרבנות. בשנים אלו החל לרכוש גם השכלה כללית באוניברסיטה היהודית במנטובה, ובהיותו בן 24 (1566 ה' שכ"ו) קיבל תואר דוקטור לרפואה.
למרות רדיפות הכנסייה התמנה ב1573- (ה' של"ג) לרופא חצר הדוכס. במקביל שימש גם כמוהל, ובפנקסו המפורט רשומים שמות 360 ילדים שמל: לגבי כל אחד מהם מצוין תאריך המילה, שם הילד, ונושא הדרשה...
את רוב חייו הקדיש לעיסוקו ברפואה ובמדעים כלליים, ואף חיבר ספרים בנושאים אלה.
ב1602- (ה' שס"ב) חלה בשיתוק חלקי. הוא הרהר במצבו והגיע למסקנה שמיעט לעסוק בתורה בחייו. כתיקון לאשר קלקל החליט לכתוב לבניו ספר הדרכה בתורה ובתפילה לפי סדר יומיומי, וכמבוא לספר כתב את "שלטי הגיבורים". בהבנת מבנה המקדש והעבודה הסדירה בו הוא ראה רקע מתאים לסדרי התפילה שלנו, הבאים במקום העיקר שחסר.
הערכת הספר
פרשני המשנה העוסקים בנושאי המקדש מתייחסים אל פירושיו של ה"שליט". תוספות יום טוב ותפארת ישראל מביאים את פירושיו, לעתים מקבלים אותם ולעתים דוחים אותם. הפרשנים האחרונים, עד ימינו, מרבים לצטטו, שכן יש תחומים רבים שבהם פירושו הוא פירוש מקורי והפירוש יחיד הדן בהיבטים הריאליים של הנושא.
שמענו כי הרב כהנמן (ראש ישיבת פוניבז') פגש בספר הנדיר הזה באקראי, ובמשך לילה שלם לא עצם עין ולמד בו. מאז לא מש הספר מעל שולחנו.
עבודתנו
כאמור, הספר יצא לאור ב1612-, מודפס באותיות רש"י צפופות. גוף הספר תופס 206 עמודים, והתוספות לספר משתרעות על פני 164 עמודים נוספים, שבהם מתוארים סדרי לימוד לכל ימות השנה. לאחר הדפסה מקורית זו נדפסו כמה הוצאות צילום מהמקור, האחרונה שבהן בירושלים 1970 (ה' תש"ל).
אנו מקווים להוציא את הספר בצורה חדשה: מודפס באותיות מרובעות, עם חלוקה לפסקות ובתוספת כותרות ומפתחות רבים.
בהערותינו לנוסח אנו מביאים את מקורותיו של המחבר תוך תיקון שגיאות קלות וביקורת.
מאידך אנו מעדכנים את הספר בהערות מספרים תורניים מאוחרים יותר וממחקרים כלליים בארכיאולוגיה, בבוטניקה, בגימולוגיה (תורת האבנים הטובות), בזואולוגיה ובעוד תחומים, שנעשו עד ימינו אלה.
ברכתו של הרב מרדכי אליהו שליט"א מלווה אותנו. אנו מקווים שספר זה, כשיושלם, יוסיף לידע של העם ולכיסופיו לבניין המקדש ולחידוש העבודה בו.
בעמודים הבאים הבאנו טיוטה ראשונה של הפרק הראשון של הספר.
פרק ראשון
"עשר קדושות" או אחת עשרה קדושות
בפרקא קמא דמסכת כלים ממשנה ששית עד סוף הפרק אמרו רבותינו ז " ל שקדושות ארץ ישראל הם עשרה במספר זו למעלה מזו. אמנם אנחנו אם נרצה למנות אותן בהחלט ככתוב במשנה יהיו על כל פנים אחת עשר ולא יגרעו מהן. [1] על כן אתם בני דעו כי יש מהגאונים שאמרו [2] שאין מונין קדושת ארץ ישראל בכלל שאר קדושות שבה, מפני שמארץ ישראל בסתם אין משלחין משום כבוד וקדושת המקום שום טומאה מהטומאות כמו שמשלחין אותן משאר המקומות והחלקים שלה הנזכרים במסכתא ההיא. והואיל כי טבע קדושת הארץ בכלל הוא משונה מטבע שאר הקדושות בפרט, ראוי הוא שלא נמנה קדושתה הכללית עם יתר קדושות חלקיה הפרטיות. ובגלל הדבר הזה האמנתי כי רבינו ז"ל בהלכות בית הבחירה פרק ז' פסקא י"ג השמיט אותה מכל וכל ולא זכרה עם שאר הקדושות לכונת מכוין. [3] עם כל זה גם כי לא תגיע מדרגת קדושתה למדרגת קדושת שאר החלקים ממנה כאשר אמרו הגאונים, מכל מקום קדושה היא מצד עצמה כנראה בהבאת הבכורים והעומר ושתי הלחם שלא יוכשרו שאר הארצות בהן. על כן אם אומר בפרק זה שקדושות הארץ הן אחת עשר, לא תאשימו אותי, כי בהגדלת ערך קדושתה לא יהיה בי 'עון אשר חטא'. [4]
הקדושה הראשונה (ארץ ישראל)
הקדושה הראשונה, עם כי אינה כמדרגת שאר הקדושות כאשר אמרתי, היא לערך [5] שאר הארצות. כי ארץ ישראל היא קדושה מכלן, וקדושתה היא שמביאין ממנה העומר, כדכתיב "וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר" וגו' (ויקרא כ"ג, י). אמרו רבותינו ז"ל: [6] "קצירה ולא קציר חוצה לה", וגם מביאים ממנה הבכורים, דכתיב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" וגו' (דברים כ"ו, ב), וגם שתי הלחם הן כקדושת הבכורים בתנאי זה, מה שאין מביאים כן מכל שאר הארצות. [7]
 
הקדושה השנייה (עיירות מוקפות חומה)
הקדושה השנית - הן העיירות המוקפות חומה מימות יהושע, שהן מוקדשות משאר ערי הפרזי אשר אין להן חומה סביב, וקדושתן היא 'שמשלחין מתוכן המצורעים' דכתיב "מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא י"ג, מו) היינו חוץ למחנה ישראל. וכשכבש יהושע את הארץ קדש העיירות שהיו מוקפות חומה בימיו, וצוה שיהיו כמחנה ישראל להשתלח משם המצורעים. [8] 'ומסבבין לתוכן מת עד שירצו', היינו טובי העיר או כל בני העיר. הרב מבירטאנורה ז"ל פירש [9] שמותר לשאת המת בעיר ממקום למקום עד המקום שירצו טובי העיר לקוברו שם. ופירושו זה הוא מכוון לדעת הראב"ד ז"ל [10] שנראה מדבריהם שמותר לשאת המת בעיר דרך העברה להרבות ההספד אם ירצו טובי העיר או כל בני העיר להביא אותו שם בתנאי שיקברו אותו אחרי כן חוץ לעיר ולא לקוברו בעיר. ופירושם זה עולה יפה לפי לשון המשנה שאמרה "ומסבבין לתוכן מת עד שירצו". אמנם גרסת הרמב"ם היא "ומשכיבין לתוכן מת". [11] היינו אם יתרצו טובי העיר שיקברוהו בתוכה, עד כי לדעת רבינו הרשות הוא לקבור את המת בעיר ולא להעביר אותו שם בלבד כאשר אמרו הראב"ד והבירטאנורה ז"ל. יצא המת מן העיר לקבור אותו חוצה לה כדעת החכמים האלו, או יצא מן העיר להרמב"ם ז"ל, היינו שסלקו את המת או עצמותיו מקברו שהיה בראשונה בעיר, אין מחזירין אותו לתוכה אף-על-פי שירצו טובי העיר או כל בני העיר להחזירו, דכיון שיצאה טומאה מן העיר שוב אין מחזירין אותה לתוכה. [12] והרמב"ם ז"ל הוסיף תנאים אחרים במשפטי פנוי הקברות שהעתיק מפרק י"ד מאבל רבתי ומהירושלמי דנזיר, [13] ואני לא אכתבם כאן להיותם חוץ מכונת פרקי אלו אשר שמתי לפניכם.
הקדושה השלישית (ירושלים)
הקדושה השלישית היא לפנים מהחומה, היינו לפנים מחומת ירושלים, שהוא מקום יותר קדוש ממה שהם העיירות המוקפות חומה הואיל כי בה ולא בהם 'אוכלים קדשים קלים' דכתיב "לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו" (דברים ט"ו, כ), וגם אוכלים בה, ולא בעיירות, ה'מעשר שני', כדכתיב "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' ואכלת שם" וגו' (דברים י"ד, כו). [14] והרמב"ם ז"ל בפרק שביעי מהלכות בית הבחירה פסקה י"ד הוסיף שאר הדברים שנאמרו בירושלם שהעתיקם מפרק מרובה הוא פרק שביעי מקמא [15] ומתוספתא דפרק גופה של בהרת שהוא ששי דמסכת נגעים [16] ומפרק שבעת ימים קודם יום הכפורים הוא פרקא קמא דיומא [17] ומפרק בני העיר שהוא שלישי דמגילה [18] ומתוספתא דפרק השותפין שרצו שהוא פרקא קמא דבתרא, [19] קראו אותם בהרמב"ם אם יערבו לכם.
הקדושה הרביעית (הר הבית)
הקדושה הרביעית היא בהר הבית שהוא מקודש ממה שהיא ירושלם עצמה. דעו בני כי כשם שהיו במדבר שלשה מחנות, היינו מחנה שכינה, ומחנה לויה, ומחנה ישראל, כך היו בירושלם. כי מפתח ירושלם עד פתח הר הבית הנקרא שער שושן [20] הוא מחנה ישראל, ומהשער הזה עד שער נקנור הוא מחנה לויה, ומשער נקנור ולפנים הוא מחנה שכינה. והנה בהר הבית, המקודש ממה שהוא ירושלם, 'הזבים והזבות הנדות והיולדות אין נכנסין שם'. אמר הכתוב "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה', ב), ולכאורה היה עולה בדעתנו ששלשתן, היינו מצורע, זב, וטמא לנפש, יורחקו למקום אחד שוה לכלן, לולי שמצאנו שנאמר במצורע "בדד ישב" (ויקרא י"ג, מו), שהרחיקו הכתוב יותר משאר הטמאים. וכאשר מצאנו שלמצורע שהוא יותר חזק הטומאה מהזב לפי שהוא מטמא בביאה [21] כבר הפרידה לו התורה מקום והרחיקו יותר משאר הטמאים, ידענו גם כן שכל מי שהוא חזק בטומאתו יהיה מקומו יותר רחוק, והוא אמרם ז"ל: [22] "שומע אני שלשתן במקום אחד - תלמוד לומר במצורע 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו' (שם), מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה מצורע שטומאתו חמורה וחמור שלוחו משלוח חבירו, אף כל שטומאתו חמורה, חמור שלוחו משלוח חבירו". ועל פי ההקש הזה נרחיק המצורע חוץ לג' מחנות ויצא מירושלם, והזב והזבה והיולדת נרחיק אותם חוץ ממחנה שכינה ולויה ויצאו מהר הבית, ולא נרחיק טמא מת ואפילו המת עצמו אלא ממחנה שכינה, לפי שטומאת מת לא יטמא באבן מסמא, [23] כאשר ידעתם בפרק זה [24] דכלים משנה שלישית. [25]
הקדושה החמישית (החל)
הקדושה החמישית היא החל, שהוא מקודש מהר הבית. ופתרון המלה הזאת חל אכתוב אותו בסמוך בעה"ו [26] כפי דעת הרמב"ם וכפי דעת החכם מבירטאנורה. [27] ושם משום קדושתו 'הגוי עכו"ם וטמא מת', הוסיף עליהם הרמב"ם [28] ובועל נדה 'אין נכנסין שם', "ואף על גב דרבנן גזור על גוי עכו"ם שיהיה כזב לכל דבריהם, עם כל זה לענין שלוח מחנות לא גזור עלייהו אלא כטמאי מתים. דהאי דטמאי מתים אין נכנסים מן החל ולפנים היינו מדרבנן, דמדאוריתא אפילו בעזרת הנשים שרו". [29]
הקדושה הששית (עזרת נשים)
הקדושה הששית היא עזרת הנשים המקודשת מהחל 'שאין טבול יום נכנס לשם'. והנה יהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס בעזרת הנשים דכתיב "ויעמד יהושפט בקהל יהודה … לפני החצר החדשה" (דה"ב כ', ה), ואמרו בגמרא [30] "מאי החצר החדשה? שחדשו בה דברים ואמרו טבול יום לא יכנס במחנה לויה", ולא בכל מחנה לויה גזרו אלא בעזרת הנשים בלבד, וגזרו על טבול יום ולא גזרו על מחוסר כפורים, לפי שטבול יום אסור בתרומה ומחוסר כפורים מותר בתרומה, וכל שטומאתו חמורה מחבירו חמור שלוחו משלוח חבירו. [31] וטמא מת שנכנס לעזרת נשים אינו חייב חטאת. [32]
 
הקדושה השביעית (עזרת ישראל)
הקדושה השביעית היא עזרת ישראל, הקדושה מעזרת נשים, 'שאין מחוסר כפורים נכנס לשם', והוא הדין הוה מצי למתני שאין טהור נכנס לעזרה עד שיטבול, [33] והטמאים שנכנסו בה בשגגה 'חייבים עליה חטאת'" [34] כפי מה שנתבאר בשבועות. [35] ותני עליה בתוספתא דכלים [36] שחייבים על זדונה כרת. [37]
הקדושה השמינית (עזרת כוהנים)
הקדושה השמינית היא עזרת כהנים המקודשת מעזרת ישראל, 'שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם: לסמיכה, לשחיטה, ולתנופה'. לסמיכה - לסמוך ידו על ראש קרבנו, ואי אפשר אלא בבעלים דכתיב "וסמך ידו" (ויקרא א', ד) - ידו, ולא יד שלוחו. לשחיטה - שהשחיטה כשרה בזר, ואף על פי שאפשר בכהנים, ואפשר נמי לזר לשחוט בעזרת ישראל, אפילו הכי לא (גזרו והתירו) [אסרו] לישראל ליכנס בעזרת כהנים לשחוט הקרבן. ולתנופה - דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. [38]
הקדושה התשיעית (בין האולם ולמזבח)
הקדושה התשיעית היא בין האולם והמזבח, המקודש מן עזרת כהנים 'שאין בעלי מומים ופרועי ראש נכנסין לשם'. הרב מבירטאנורה האמין עם רבותיו ז"ל דכל הני מדרבנן הן, ואסמכוה למה שאמרו בגמרא בפרק הקומץ רבה. [39] אמנם הרמב"ם ז"ל סבירא ליה [40] דכלהו מדאוריתא נינהו. והכתוב והתוספתא [41] גם יחד מסייעין לו. כי בבעלי מומין כתיב "כל איש אשר בו מום לא יקרב" (ויקרא כ"א, יח), ובפרועי ראש אמר רחמנא לאהרן ולבניו שהיו במשכן "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י', ו). הוסיף הרמב"ם ז"ל בהלכות בית הבחירה [42] הקרועי בגדים שאין נכנסים שם. ואפשר דטעמו הוא כאשר כתב הר"י קורקוס ז"ל מדכתיב "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו" (שם), כי הוקשו קרועי בגדים לפרועי ראש. [43]
הקדושה העשירית (היכל)
הקדושה העשירית היא ההיכל, המקודש מבין האולם והמזבח שאין נכנס לשם אלא 'רחוץ ידים ורגלים'. והאי דלא חשיב תנא קמא שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים בהדי בעלי מומין ופרועי ראש לאוסרם ליכנס בין האולם והמזבח כדקא חשיב רבי יוסי בסיפא, [44] משום דבעלי מומין ופרועי ראש פסולין בגופן, הילכך שילוחן חמור. אבל שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים, פסולן מחמת דבר אחר, הילכך לא החמיר בשילוחן כל כך. [45]
הקדושה האחת עשרה (קודש הקודשים)
הקדושה הגדולה האחרונה שאין למעלה הימנה במקדש היא קדש הקדשים, 'שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה' דכתיב "ואל יבא בכל עת אל הקדש" וגו' (ויקרא ט"ז, ב). וארבעה פעמים נכנס שם כהן גדול ביום הכפורים. ראשונה להקטיר קטרת, שנית להזיית דם הפר, שלישית להזיית דם השעיר, רביעית להוציא הכף והמחתה, ואם נכנס חמשה פעמים חייב מיתה. [46] 'ופורשין מבין האולם והמזבח בשעת הקטרת הקטרת', [47] בין בשעה שמקטירין קטרת במזבח הזהב שבהיכל, בין בשעה שכהן גדול מקטיר קטרת לפני ולפנים, כל העם פורשין מבין האולם והמזבח ואין צריך לומר מן ההיכל. ותנא קמא פליג אדרבי יוסי דסבר דבשעה שמקטירין קטרת בהיכל הוא דפרשי מבין האולם והמזבח, אבל כשמקטיר קטרת לפני ולפנים אין העם פורשים אלא מן ההיכל בלבד ולא מבין האולם והמזבח. והלכה כתנא קמא. [48] וכמו שבבית קדש הקדשים לא יכנס הכהן הגדול שם אלא ביום הכפורים בלבד, כן בכל שבוע של שנים נכנסים הבנאים לבנות ולתקן בהיכל או להוציא משם הטומאה [49] בתנאים ההם ובאופן ההוא בעצמו שכתבו רבותינו במסכת מדות פרק רביעי משנה ה' ובתוספתא דפרק קמא דכלים בשלם שבפנים. [50]


[1]   בעיה זו הועלתה כבר על ידי קודמיו, עיין למשל ברטנורה בפירושו לסוף פ"א מכלים וכן מהר"י קורקוס על הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ז הי"ב.
[2]   רב האי גאון, הביאוהו מהר"י קורקוס הנ"ל (כפי שראה בערוך ערך "עשר") ואחרים (ראה הערוך השלם).
[3]   הרמב"ם כתב קדושת ארץ ישראל בהלכה י"ב, ועשר קדושות בארץ ישראל בהלכה י"ג.
[4]   על פי הושע י"ב, ט.
[5]   בהשוואה ל …
[6]   לא מצאנו את המקור לדרשה זו.
[7]   כלים פ"א מ"ו, דכתיב (ויקרא כ"ג, יז) "ממושבתיכם תביאו לחם … " - ברטנורה שם.
[8]   ברטנורה כלים פ"א מ"ז.
[9]   ברטנורה שם.
[10]   בהשגתו על הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הי"ג.
[11]   הרב קאפח מציין במהדורתו כי על פי כתבי היד גם לרמב"ם הייתה (במשנתנו) הגרסה "ומסבבין לתוכן מת" ולא "ומשכיבין" כדעת המחבר. אבל בכסף משנה (הלכות בית הבחירה שם) גורס "ומשכיבין".
[12]   ברטנורה שם.
[13]   שמחות פי"ד הלכות ט-י; תוספתא בבא בתרא פ"א ה"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג.
[14]   ציטט פסוקים מפרשיות הדנות בקודשים קלים ובמעשר שני, כפי שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה, ולא את הפסוקים שציטט הברטנורה מפרשה העוסקת בירושלים, ועיין תוי"ט על המשנה שם מ"ח.
[15]   בבא קמא פ"ב:.
[16]   הלכות א-ב.
[17]   י"ב.
[18]   כ"ו., ואצלנו פרק בני העיר הוא פרק רביעי במגילה.
[19]   בבא בתרא פ"א ה"ז ( הי"א במהדורת ליברמן), וכן באבות דר' נתן פרק ל"ה.
[20]   במידות פ"א מ"ג: "שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה", ושער שושן שימש להוצאת פרה אדומה (וצ"ע למה כתב כאן המחבר שער שושן, וגם הר"ם קזיס בפירושו על המשנה כתב שבו "נכנסים רוב העם").
[21]   "חומרה יתירה יש במצורע שהוא מטמא בביאתו לבית". ועיין רמב"ם הל' טומאת צרעת פ"י הי"ב.
[22]   על פי ספרי במדבר נשא פיסקא א.
[23]   "אבן מסמא" היא כעין משקולת ששמים על חפצים. להלכה אין היא חוצצת בהעברת טומאה מזב וכיוצא בו למרכב, מה שאין כן לגבי טמא מת, שאבן כזו תחצוץ בהעברת הטומאה ממנו.
[24]   פ"א.
[25]   כל דבריו בעניין "קדושה רביעית" הם על פי פירוש הרמב"ם למשנה, כלים פ"א מ"ח.
[26]   בעזרת ה' וישועתו.
[27]   להלן פרק ב'.
[28]   הל' בית הבחירה פ"ז הט"ז. ובמשנה שם לא הובא "בועל נדה".
[29]   ברטנורה שם.
[30]   יבמות ז':. ועיין בתוספות שם ד"ה שחדשו שכתבו כי במילה 'חצר' הכוונה לעזרת נשים.
[31]   ברטנורה כלים פ"א מ"ח.
[32]   רמב"ם בית הבחירה פ"ז הי"ז, על פי המשנה שם.
[33]   עיין יומא ל'.
[34]   כל זה על פי פירוש הברטנורה שם.
[35]   י"ד:.
[36]   כלים (בבא קמא) פ"א ה"ח (במהדורת צוקרמנדל ה"י).
[37]   וכן במנחות כ"ז:, וברמב"ם שם הי"ח.
[38]   ברטנורה שם.
[39]   מנחות כ"ז:. ועיין בתוי"ט שמקשה על הברטנורה שם מ"ט.
[40]   בפירושו למשנה שם.
[41]   כלים (בבא קמא) פ"א ה"ו.
[42]   שם ה"כ.
[43]   הביא ההסבר השני שבמהר"י קורקוס. והרמב"ם עצמו השווה להלכה דין קרועי בגדים ופרועי ראש בהלכות ביאת המקדש פ"א הי"ד.
[44]   כלים פ"א מ"ט.
[45]   ברטנורה שם. והרמב"ם אוסר גם שתויי יין (ביאת מקדש פ"א הט"ו). ועיין בחזון איש והר המוריה הלכות בית הבחירה פ"ז ה"כ אות מג להבנת שיטתו.
[46]   ברטנורה שם.
[47]   דברי ר' יוסי במשנה.
[48]   ברטנורה שם.
[49]   ראה רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ז הכ"ג.
[50]   כלים בבא קמא פ"א ה"ט (במהדורת צוקרמנדל הי"א) וברמב"ם שם.
לייבסיטי - בניית אתרים