חפש  

דף הבית >> מעלין בקודש >> גליונות 1-7 >> גליון 2 >> נוסח חלופי מימי הגאונים למנחות פרק י"ג / עזרא שבט
 
נוסח חלופי מימי הגאונים למנחות פרק י"ג / עזרא שבט
רבות הן מסכתות הש"ס שכבר נמצאו להן נוסחות עתיקות השונות בהרבה מהנוסח המצוי בידינו מאז הדפוס. נוסחות חלופיות שרדו בעיקר בכתבי יד מארצות המזרח, מספרד ומתימן, אשר נעתקו - הם עצמם או "אבותיהם" בימי קדם - בטרם נתגבש הנוסח למצבו היציב והסופי, ובעת שעיקר מסירתו עוד הייתה בעל פה. ענפים אלה התפתחו והתגלגלו בנפרד מהענפים של מסורת בני אשכנז וצרפת, שכתבי היד המייצגים אותם זכו להגיע לדפוס ובכך נקבעו לנוסח המצוי.
ברוב סדר קודשים אין בידינו נוסח חלופי ששרד בכתב יד שלם, אך נרשמו שינויי נוסח ולישנאות אחרינאות רבות בהגהותיו של רבי בצלאל אשכנזי, בעל השיטה מקובצת, שנדפסו בגיליונות הש"ס שלנו. אולם בפרק האחרון של מנחות, פרק 'הרי עלי עשרון', רב"א כמעט ואינו מגיה את לשון הגמרא, כי אם את לשון רש"י ותוספות בלבד. ושמא בפרק זה יבש המעיין שממנו שאב את הנוסחות החלופיות שלו. שני כתבי היד השלמים שבידינו, מינכן ווטיקן, הם מתלמודם של בני אשכנז, ונוסחם קרוב לנוסח המצוי בדפוס. [1] לנוסחות חלופיות שמוצאן מן המזרח נודעת חשיבות מיוחדת בסדר קדשים, כיוון שאין בו פוסק ומכריע להלכה מבני אשכנז, ואין לנו אלא אורו של הרמב"ם. קרוב לוודאי שהנשר הגדול ניזון מנוסח שהוא קרוב יותר לנוסחות ספרד והמזרח מאשר לנוסח המוצג לפנינו בתלמוד המודפס.
כעת זכינו למה שלא זכה רב"א, למצוא באוספים של הגניזה הקהירית דפים וזוגות דפים ממסכת מנחות, שהם שרידים מכתב יד אחד, בהיר ומהודר במראהו ובתוכנו. דפים ששרדו מפרק ג הגיעו לאוקספורד לפני מאה ועשר שנה, וסימנם בקטלוג קאולי 2661 דפים 85-84. לאחר מכן הגיעו לאוסף טיילור-שכטר שבקמברידג' דפים נוספים, וסימנם שם F2(1), 47 ו- F1(1), 74.   ושם זוג דפים נוסף מפרקנו, F1(1), 38, ועוד דף בודד, האחרון שבספר, סימנו F2(1), 155. זוג דפים נוסף מפרקנו נמצא בספריית אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, וסימנו   X893 InZ6. [2]
כתב היד כתוב על קלף בכתב מרובע יפה, כסגנון המוכר מתעודות מתוארכות למאה השמינית לאלף הד', [3] היינו מימיהם של הגאונים רב סעדיה גאון ורב שרירא גאון. כתב היד משורטט היטב, וסרגלו השמאלי מיושר והושלם בעזרת הסימן ^. בכל עמוד 24 שורות. יש מעט הגהות בגיליונות, גם הן בכתב מרובע, אולי של אותו סופר.  
המעתיק נוהג לציין "מתני'" בכל פיסקאות המשנה המפוזרות בין קטעי הגמרא, אך אינו מציין את תחילת הגמרא בסימן "גמ'" המוכר מכתבי יד מאוחרים יותר. סימון כזה מוכר לנו בכל שלושת העותקים של ספר המתיבות ששרדו בכתבי יד, שהוא, ככל הידוע לנו, חיבור מאותה תקופה.
לבני דורנו, הרגילים לכתיב התלמודי האחיד, המצוי כבר אלף שנים, סגנון הכתיב שבכתב יד זה הוא יוצא דופן. יש חילוף עקבי באותיות ה/א (כגון "כמא") ו-ע/א (כגון "באנן"), ואף נמצא חילוף של ט/ת ("קרתגני") וס/ז ("זגיא"). ישנן גם אותיות מובלעות שנעלמות בכתיב כגון "מיבי ליה" ("מיבעי ליה"), וזאת אפילו באותיות שאינן נשמטות בדרך כלל, כמו "לשיין אלי" ("לשיתין אזלי"). הרכבת מאפיינים אלה יוצרת דפוסי לשון מיוחדים כגון "אמא" במקום "אמר", ו"אבא" במקום "עבד". מצויה מאוד כתיבת א' לסמן פתח, כגון בשמות "פאפא" ו"ראבה", וכתיבת י' במקום צירי או חיריק, כגון אילא, מיזיד, מישום,   חיסדא, כאומיר. כמו כן, צירופי מילים המוכרים לנו בצורתם המקוצרת מופיעים כאן בנפרד, כמו "כי דתניא" "זה הוא". מאפיינים אלה מוכרים לנו מחיבורים   אחרים מהתקופה הקדומה, כגון   השאילתות והלכות פסוקות.
כצפוי, רוב שינויי הנוסח כאן הם בחיסור, ייתור וחילוף של לשונות הקישור בין מימראות התנאים והאמוראים, דהיינו ב"חומר" שבין ה"לבנים". בתקופה של מסירה בעל פה היה הנוסח בקטעים אלה פחות יצוק וקבוע, [4] ועשוי היה להשתנות בין בית מדרש לבית מדרש, בהתאם ללשון הרגיל בפיו, כגון החילוף הלשוני "אי הכי/   אלא מעתה", וכגון החיסור והייתור של תיבות כמו "אמאי". הרגיל בפירושיהם של הגאונים ושל רבנו חננאל לש"ס מכיר היטב את הוספות מילות "קישור" אלה לצורך הלשון השוטפת של הסוגיה.
ברם, בהיותו נוסח קדום ביותר, מיוחד הוא כתב יד זה בשינויים עקרוניים בגופן של המימראות ובדברי הפרשנות החסרים. שני משפטים שיוחסו בפי הראשונים ל"פירוש מרבנן סבוראי" ול"פירושא דספרים", חסרים בכתב יד זה. [5] הנוסח שבכתב היד למדרש האגדה שבסוף הפרק, קרוב יותר למקור שבמדרש ההלכה מאשר הנוסח המצוי. [6] גם במקומות אחרים הנוסח משקף את המצב הפשוט של המקור, קודם שהותאם לתפקידו בסוגיה. [7] ואכן, נמצאים מקומות שניתן לומר כי הרמב"ם קרוב בהם יותר לנוסח שבכתב היד הזה מאשר לנוסחות האשכנזיות המצויות. [8] כמה משינויי הנוסחות כאן היו לפני תלמידי רבנו גרשום מאור הגולה, [9] ויש מקומות שבהם ניתן לחוש כי קדמוני אשכנז הכירו את הנוסח הנמצא כאן ודחו אותו, [10] ואולי יש בכך הסבר מדוע נעלמו לשונות אלה מספרי הש"ס שנעתקו באשכנז. נמצאים מקומות שבהם הנוסח כאן משקף את הניסוח במשניות עתיקות, שקדמו לחכמי אשכנז, [11] ולעתים גם בנוסחות שנשמרו בליקוטי האגדות של יהודי ספרד. [12]
מאמר זה אינו בא במקום 'דקדוקי סופרים' שלם, ולפיכך לא העתקתי את כל שינויי הנוסח, אלא רק את מה שנראה בעיניי חשוב מן הבחינות והמאפיינים שהזכרתי. רשמתי את דברי הש"ס שאין בהם שינויים כדי להקל על הלומד, והם באותיות מוקטנות. לשון הש"ס המצוי, החסר בכתב היד או שהוחלף בו, בא בסוגריים מעוגלים באותיות מרים. הלשון המיוחד שבכתב היד שאינו בנוסח המצוי בא בסוגריים מרובעים באותיות וילנא. כתבי היד האחרים של מנחות, מינכן ווטיקן - שניהם, כאמור, מבני אשכנז - מסכימים עם הנוסח המצוי, פרט למקומות שהערתי על כך בהערות. ציטוטים מן המקרא ציינתי באות מוטה.
קה,א
לא יביא, (מביא) [ מיתי] שתי מנחות משני מינין.
מתני פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא חמשתן. מאן תנא אמר רבי ירמיה: דלא כרבי שמעון, דאי רבי שמעון, כיון דאמר: מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא, אי נמי סבר לה כר יהודה דאמר: כל המנחות באות עשר, איכא לספוקה בארבע עשרה מנחות. אביי אמר: אפילו תימא רבי שמעון, שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר: מייתי ומתני; דתניא, רבי שמעון אומר: למחרת מביא אשמו ולוגו
קה,ב
עמו, ואומר: אם מצורע הוא - (זהו) [ זה הוא] אשמו וזה לוגו ואם לאו - אשם זה יהא שלמי נדבה, ואותו אשם טעון שחיטה בצפון, ומתן בהונות וסמיכה, ונסכים ותנופת חזה ושוק, ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה; (ואף על גב דקא מפריק מר בשחיטת קדשים: אימר דאמר רבי שמעון מייתי ומתני, לכתחילה לתקוני גברא, אבל בעלמא דיעבד אין, לכתחילה לא. הני מילי גבי שלמים דקא ממעט באכילתן, דהוו להו קדשים לבית הפסול, אבל מנחות אפילו לכתחילה) [13] אמר ליה רב פפא לאביי, (רבי שמעון דאמר: מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא) [14], הא קא מייתי עשרון אחד משני עשרון ולוג אחד משני לוגין שמעינן ליה לר"ש דאמר: אם הביא עשרון אחד משני עשרונות ולוג אחד משני לוגין [15] - יצא. ומיקמץ היכי קמץ דמתני ואמר: (אי חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו) [ דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין] אמרי, דקא קמיצנא מחלות ליהוי אחלות, [ והאיי] דקא קמיצנא מרקיקין ליהוי ארקיקין, (אי מחצה רקיקין ומחצה חלות) [ ואי כוליה חלות וכוליה רקיקין] [16] אמרי, דקא קמיצנא מחלות ליהוי (אמחצה) חלות ו(מחצה) רקיקין, ודקא קמיצנא מרקיקין ליהוו א(מחצה) רקיקין ו(מחצה) חלות. והא בעי [17] (מיקמץ) [18] חד קומץ מחלות
קו,א
ומרקיקין, וקא קמיץ מחלות ארקיקין ומרקיקין אחלות שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר: אם קמץ ועלה בידו מאחד על שניהם - יצא. והא איכא מותר שמן, דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין אמר - מותר השמן מחזירו לחלות, אי כולהו רקיקין אמר - מותר השמן נאכל לכהנים כרבי שמעון בן יהודה; דתניא, רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר שמעון: מושחן כמין כי, (ומותר) [ ושאר] [19] השמן נאכל לכהנים. אמר ליה (רב כהנא) [ ראבינא] [20] לרב אשי: והא איכא לספוקה במנחת נסכים, דאמר רבא: מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום, כי קא מסתפקא [21] ליה (סימן: יחי"ד בגל"ל לבונ"ה בלו"ג מקמצ"ה) - באה (בגלל) יחיד, באה (בגלל) [22] ציבור [ נמי] לא מסתפקא ליה; כי קא מסתפקא ליה - באה בגלל עצמה, באה בגלל זבח לא מסתפקא ליה; כי קא מסתפקא ליה - טעונה לבונה, שאינה טעונה לבונה לא מסתפקא ליה; כי קא מסתפקא ליה - באה בלוג, באה בשלשה לוגין לא מסתפקא ליה; כי קא מסתפקא ליה - טעונה קמיצה, שאינה טעונה קמיצה לא קא מסתפקא ליה.
[ מתני'] פירשתי מנחה של עשרונים [ ואיני יודע כמה פירשתי מאחד ועד ששים] [23]. תנו רבנן: פירשתי מנחה (וקבעתי בכלי אחד) [24] של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי - יביא מנחה של ששים עשרונים, דברי חכמים; רבי אומר: יביא מנחות של (עשרונים) [ עשרונות] [25] מאחד ועד ששים, שהן אלף ושמונה מאות ושלשים. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי ואי זו מהן פירשתי ואיני יודע כמה פירשתי - יביא חמש מנחות של ששים ששים עשרונים שהן שלש מאות, דברי חכמים; רבי אומר: יביא (חמש) מנחות של (ששים) עשרונים [26] מאחד ועד ששים, שהן [ תמה] [27] תשעה אלפים ומאה וחמשים. במאי קא מיפלגי אמר רב חסדא: במותר להכניס חולין לעזרה קא מיפלגי, רבי סבר: אסור להכניס חולין לעזרה, ורבנן סברי: מותר להכניס חולין לעזרה [28] [ ודכלי עלמא מותר לערב חובה בנדבה] [29] (רבא) [ ראבה] [30] אמר: דכולי עלמא אסור להכניס חולין לעזרה, והכא במותר לערב חובה בנדבה קא מיפלגי, [ ד] רבנן סברי: מותר לערב חובה בנדבה, ורבי סבר: אסור לערב חובה בנדבה. אמר ליה אביי לרבא, לרבנן דאמרי: מותר לערב חובה בנדבה, הא בעינן [31] שני קמצים דקמיץ והדר קמיץ. והא [32]
ת"ר: הרי עלי למזבח - יביא לבונה, שאין לך דבר שקרב לגבי מזבח אלא לבונה, פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא מכל דבר שקרב למזבח. ותו ליכא   והא איכא עולה   איכא עורה לכהנים. והא איכא עולת העוף   איכא
קז,א
מוראה ונוצה. והאיכא נסכים, [ נסכין] (לשיתין אזלי) [ לשיין אלי] [33]. והאיכא מנחת נסכים כיון דאיכא מנחה דאכלי כהנים מינה, לא פסיקא ליה.
[ מתני'] הרי עלי זהב - לא יפחות מדינר זהב. [ כסף לא יפחות מדינר כסף. נחשת לא פחות מימעה כסף, פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא עד שיאמר לא לכך ניתכונתי].
ודלמא נסכא   אמר ר' אלעזר: דאמר מטבע. ודלמא (פריטי) [ פרוטה] אמר רב פ [ א] פא: (פריטי דדהבא לא עבדי אינשי) [ באתרא דלא עבדי פריטי דדהבא] [34].  
[ מתני'] כסף - לא יפחות מדינר. ודלמא נסכא   א"ר אלעזר: דאמר מטבע. ודלמא   (פריטי) [ פרוטה] אמר רב (ששת) [ פאפא]: באתרא דלא (סגו) [ עבדי] [35] פריטי דכספא.
[ מתני'] נחושת - לא יפחות ממעה כסף.
תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא יפחות מצינורא קטנה של [ ש] נחשת. למאי חזיא   אמר אביי: ש(מ)חטטין בה פתילות, ומקנחין בה נרות.
ברזל - (תניא), אחרים [36] אומרים: לא יפחות מכליה עורב. וכמה אמר רב יוסף: אמה על אמה. [ ו] איכא דאמרי [ אחרין אמרין] : לא יפחות מאמה על אמה. למאי חזיא   אמר רב יוסף: ל [ אמה] כליה עורב.
מתני'. הרי עלי יין - לא יפחות משלשה לוגין; שמן - לא יפחות מ [ ן ה] לוג [37], רבי אומר: שלשה לוגין. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא כיום מרובה.
(גמ') ת"ר: אזרח - מלמד שמתנדבין (יין) [ נסכין] [38]; וכמה   שלשה לוגין. (ו)מנין שאם רצה להוסיף יוסיף   תלמוד לומר: יהיה; יכול יפחות   תלמוד לומר: ככה.
[ מתני'] שמן - לא יפחות מן הלוג, רבי אומר: שלשה לוגין.
במאי קא מיפלגי   אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: בדון מינה ומינה, (בדון) [ ודון] מינה ואוקי(ם) באתרה קא מיפלגי, רבנן סברי: דון מינה ומינה, מה מנחה מתנדבין אף שמן (נמי) מתנדבין, ומינה, מה מנחה בלוג אף שמן [ נמי] (ב)לוג; ורבי סבר: דון מינה ואוקי באתרה, מה מנחה מתנדבין אף שמן (נמי) מתנדבין, ואוקי באתרה, כנסכים, מה נסכים שלשת לוגין אף שמן נמי שלשת לוגין. אמר (להו) [ ליה] [39] רב פפא: אי ממנחה גמר לה רבי, דכולי עלמא (לא פליגי) דון מינה ומינה, אלא רבי מאזרח גמיר לה. אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: (ומי מצית אמרת הכי   והתניא) [ והא לא תנא הכי]: קרבן - מלמד שמתנדבין (שמן) [ נסכים] [40], וכמה   שלשת לוגין; מאן שמעת ליה דאמר שלשת לוגין   רבי, וקא (מייתי) [ נסיב] לה מקרבן   א"ל: אי תניא תניא.
[ מתני'] פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא כיום מרובה.
תנא: כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת.
מתני'. הרי עלי עולה - יביא כבש, ר' אלעזר בן עזריה אומר: או תור או בן יונה. פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי - יביא פר ועגל; מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי - יביא פר ועגל, איל, (שעיר) [41], גדי וטלה; פירשתי ואיני יודע מה פירשתי -
קז,ב
מוסיף עליהן תור ובן יונה. [42] (הרי עלי תודה ושלמים - יביא כבש. פירשתי מן בקר ואיני יודע מה פירשתי - יביא פר ופרה, עגל ועגלה; מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי - יביא פר ופרה, עגל ועגלה, איל ורחלה, שעיר ושעירה, גדי וגדייה, טלה וטלייה. הרי עלי שור - יביא הוא ונסכיו במנה, עגל - יביא הוא ונסכיו בחמש, איל - יביא הוא ונסכיו בשתים, כבש - יביא הוא ונסכיו בסלע. שור במנה - יביא במנה חוץ מנסכיו, עגל בחמש - יביא בחמש חוץ מנסכיו, איל בשתים - יביא בשתים חוץ מנסכיו, כבש בסלע - יביא בסלע חוץ מנסכיו. שור במנה והביא שנים במנה - לא יצא, ואפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר. שחור והביא לבן, לבן והביא שחור, גדול והביא קטן - לא יצא; קטן והביא גדול - יצא, רבי אומר: לא יצא.)
גמ'. (ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה). [43]
תנו רבנן: הרי עלי עולה בסלע למזבח - יביא כבש, שאין לך דבר שקרב בסלע לגבי מזבח אלא כבש; שקרב בסלע. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא מכל דבר שקרב בסלע לגבי מזבח.
[ מתני'] פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי - יביא פר ועגל. [44]
(אמאי) [45] וליתי פר ממה נפשך   הא מני   רבי היא, דאמר: קטן והביא גדול - לא יצא. (אי רבי),   אימא סיפא: (שור במנה והביא שנים במנה - לא יצא, ואפי' זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר; שחור והביא לבן, לבן והביא שחור, גדול והביא קטן - לא יצא; קטן והביא גדול - יצא, רבי אומר: לא יצא) [ הרי עלי תודה או שלמים יביא כבש פירשתי...] [46];
קט,א
מתני. הרי עלי עולה - יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו - לא יצא. הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו - יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו - יצא; רבי שמעון אומר: אין זו עולה. הריני נזיר - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו - לא יצא. הריני נזיר שאגלח בבית חוניו - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו - יצא; ר שמעון אומר: אין זה נזיר. [ כהנים ששימשו וכו'.... נאמר בעולת הבהמה וכו'... בלבד שיכוון אדם את דעתו לשמים]. [47]
גמ. יצא (הא) [ ואמאי] מקטל קטלה אמר רב המנונא: נעשה כאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה. אמר ליה (רבא) [ ראבה]: (אלא מעתה) [ אי האכי] סיפא דקתני: הריני נזיר שאגלח בבית חוניו - יגלח במקדש, ואם גילח בבית חוניו - יצא, הכי נמי (דנעשה כאומר) [ דאמ'] הריני נזיר על מנת שלא אתחייב באחריות קרבנותיו, (נזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו לא מתכשר ) [48] [ מידי מששא [49] הוא נזיר כל כמא [50]   דלא קרבי קורבנות דידי מישתרי [51]]. אלא אמר רבא: אדם זה לדורון נתכוין, אמר: אי סגיא [52] בבית חוניו טרחנא, טפי לא מצינא (לאיצטעורי) [ טרחנא], (נזיר נמי) האי גברא לצעורי נפשיה קא מיכוין, אמר: אי סגיא בבית חוניו (טרחנא) [ מצטערנא נפשאי] [53] טפי לא מצינא (לאיצטעורי) [ דאיצטעיר נפשאי]. ורב המנונא (אמר לך: נזיר) [54] -   כדקאמרת, עולה - על מנת שלא אתחייב באחריותה קאמר. ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב המנונא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הרי עלי עולה שאקריבנה (בבית) [ במקדש] [55] חוניו, והקריבה בארץ ישראל - יצא וענוש כרת. תניא נמי הכי: הרי עלי עולה שאקריבנה במדבר, והקריבה בעבר הירדן - יצא וענוש כרת.
מתני. הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר, שנאמר: אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה בירושלים (כי אם אכלו מצות בתוך   אחיהם), הרי (אלו) [ הן] כבעלי מומין, חולקין ואוכלין ולא מקריבין.
גמ. אמר רב יהודה: כהן ששחט לעבודת כוכבים, קרבנו ריח ניחוח. אמר רב יצחק בר אבדימי: מאי קראה יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאום ה אלהים ונשאו עונם, וכתיב בתריה: ולא יגשו אלי לכהן לי, (אי עבד שירות אין, שחיטה לאו שירות הוא ) [56] [ אי דאבא [57] שירות הוא דלא יגש, [58] הא לא אבא שירות יגש] [59]. איתמר: שגג בזריקה - רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח. אמר רב ששת: מנא אמינא לה דכתיב: והיו לבית ישראל למכשול עון, מאי לאו או מכשול או עון, ומכשול - שוגג, ועון - מזיד. ורב נחמן   [ אמ' לך לא] מכשול דעון. אמר רב נחמן: מנא אמינא לה (דתניא) [60] [ דכתי'] [61] וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה [ לפני ה' לכפר עליו] [62] מלמד שכהן מתכפר על ידי עצמו; במאי אילימא בשחיטה, מאי איריא [63] שוגג אפילו מזיד נמי אלא לאו בזריקה. ורב ששת אמר לך: לעולם בשחיטה, ובמזיד לא נעשה משרת לעבודת כוכבים. ואזדו לטעמייהו, דאתמר: הזיד בשחיטה - רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, ורב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח. רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח, דלא עבד שירות; רב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח,
קט,ב
נעשה (משרת) [64] [ כומר] [65] לעבודת כוכבים. אמר רב נחמן: מנא אמינא לה דתניא: כהן שעבד עבודת כוכבים ושב, קרבנו ריח ניחוח; במאי אילימא בשוגג, (מאי ושב), שב ועומד הוא, אלא (פשיטא) [66] במזיד, ואי בזריקה, (כי שב מאי הוי) [67] הא עבד לה שירות, אלא לאו בשחיטה. ורב ששת אמר לך: לעולם (בשוגג) [68] [ בזריקה] [69], והכי קאמר: אם שב מעיקרו, דכי עבד בשוגג עבד - קרבנו ריח ניחוח, ואם לאו - (אין קרבנו ריח ניחוח) [ נעשה {כומ}ר לעבודה זרה]. [70]
...אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו, שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו, אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שישתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו, סח להם כל [ אותו] המאורע, בקשו להרוג את חוניו, רץ מפניהם ורצו אחריו, רץ לבית המלך ורצו אחריו, כל הרואה אותו אומר: זה הוא (זה הוא), הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה (שם) מזבח והעלה עליו לשם שמים, שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' (בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה'), (ו)כששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה זה שברח ממנה כך, המבקש לירד לה על אחת כמה וכמה. תניא, אמר ר יהושע בן פרחיה: בתחלה (כל) האומר (עלה לה), [ לו רד לה] אני כופתו ונותנו לפני (ה)ארי, (עתה כל) [ עכשו] [71] האומר לי (לירד) [ עלה] ממנה, [72] אני מטיל עליו (קומקום) [ קוממוס] של חמין, (שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד) [73]. אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא (לאביי) [ לרב אשי] [74] ר מאיר האי קרא דרבי יהודה מאי עביד ליה, [ מיבי ליה] [75] לכדתניא: לאחר מפלתו של סנחריב, יצא חזקיה ומצא בני מלכים ש(היו) יושבין בקרונות של זהב, הדירן שלא לעבוד עבודת כוכבים, שנאמר: ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען
קי,א
ונשבעות לה צבאות,   [ עיר ההרס יאמר לאחת] הלכו לאלכסנדריא של מצרים ובנו מזבח והעלו עליו לשם שמים, שנאמר: ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים [ ומצבה אצל גבולה לייי] . (עיר ההרס יאמר לאחת) מאי עיר ההרס יאמר לאחת, כדמתרגם רב יוסף: קרתא (ד)בית שמש ד [ היא] עתיד למיחרב (א)יתאמר דהיא חדא מנהון. (וממאי דעיר) [ מאי מש{מע}קאיי] [76] ההרס לישנא דשימשא היא דכתיב: האומר לחרס ולא יזרח.
הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, הביאי בני מרחוק - אמר רב הונא [77]:   אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים, ובנותי מקצה הארץ - אלו גליות (של שאר) [ שבשאר] ארצות שאין דעתן מיושב עליהן כבנות.
אמר (רבי אבא) [ ראבה] [78] בר רב יצחק אמר רב [79] (חסדא), [ ואמרי לה אמ' רב כהנא אמ' רב], ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני [80] [ היו] מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, (ו)מצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח (אין) [ לא היו] מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים. איתיביה רב שימי בר חייא לרב: ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים (ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה) אמר ליה: שימי, את דקרו (ליה) אלהא דאלהא, בכל מקום מוקטר מוגש לשמי [ ומנחה טהורה] בכל מקום סלקא דעתך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה (אני עליהן) [ עליהן הכתוב] כאילו מקטירין ומגישין לשמי; ומנחה טהורה - [ אמ' רב חוניא] [81]   זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה.
שיר המעלות הנה ברכו את ה כל עבדי ה העומדים בבית ה בלילות - מאי בלילות א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. לעולם זאת על ישראל - א"ר גידל [82] אמר רב: זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו (קרבן) [83] [ בכל יום] ; ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש, מאי [84] דכתיב: זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא: [ אי האכי] האי לעולה (למנחה), עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא מנחה [ ולא חטאת] ולא אשם. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: זאת תורת החטאת,   וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת (ו)כל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
מתני. נאמר בעולת בהמה   אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף   אשה ריח ניחוח, ובמנחה   אשה ריח ניחוח, לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין (לבו) [85] [ אדם את דעתו] [86] לשמים.
(גמ'). אמר ר זירא [87]: מאי קראה   מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל. רב אדא בר (אהבה) [ אבא] אמר, מהכא: ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו [ כי אם ראות עיניו] [88]. תניא, אמר רבי שמעון בן עזאי: בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים [ לא אלהיך] [89] אלא ה', שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, (ו)נאמר בשור הגס   אשה ריח ניחוח, ובעוף הדק   אשה ריח ניחוח, ובמנחה   אשה ריח ניחוח, לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין [ אדם] את (לבו) [ דעתו] לשמים. ושמא (תאמר) [ יאמר אדם]: לאכילה הוא [90] צריך, ת"ל: אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ונאמר: כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה, לא אמרתי אליכם: זבחו (כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני) [ אילא כדי שאומר ויעשה רצוני. דבר אחר] [91] לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם (אתם זובחים), שנאמר: לרצונכם תזבח(ה)ו [92]. (דבר אחר: לרצונכם תזבחהו - לרצונכם זבחו, לדעתכם זבחו) [93] כדבעא מיניה שמואל מרב הונא: מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר: ושחט את בן הבקר, (שתהא שחיטה לשם בן בקר) [94], אמר לו: זו בידינו הוא, לעכב מנין ת"ל: לרצונכם תזבח(ה)ו, לדעתכם זבחו.
הדרן עלך הרי עלי עשרון וסליקא לה מסכת מנחות.


[1]   תודתי למכון התלמוד הישראלי השלם, שבעזרת מחברות רישום שינויי הנוסחות שלו ערכתי את השוואת הנוסחות.
[2]   אין בידינו מידע כיצד הגיע קטע זה לשם, שכן לא נודע לנו על כל חומר גניזה אחר בספרייה זו. קטע זה אינו מופיע ברשימת נכסי כתבי היד העבריים של קולומביה שערך יצחק מנדלסון בשנת 1906.
[3]   תודתי לד"ר עדנה אנגל מהמכון לפליאוגרפיה עברית שליד הספרייה הלאומית בירושלים, שבדקה את צילום כתב היד שברשות המכון לתצלומי כתבי יד עבריים.
[4]   ראה דברי רבנו תם בהקדמה לספר הישר.
[5]   ראה הערות 13, 15, ואפשר שגם 44 הוא חיסור של מימרא סבוראית. וראה גם הע' 94.
[6]   ראה הע' 92.
[7]   ראה הערות 14, 22,19, 26, 38, 57, 60, 70.
[8]   ראה הערות 38, 87.
[9]   ראה הערות 24, 66, 67, 69, 72.
[10]   ראה הע' 38, וכן בהגהת התוספות, ראה 42. וביחס להגהת הש"ס ביד קדמוני אשכנז, ראה כאן הע' 73.   ואולי גם רש"י נשמר מנוסח הנמצא כאן, ראה הע' 92.
[11]   ראה הע' 42, 43 (השווה בסדר חלוקת המשניות), 87.
[12]   בעין יעקב - הע' 75, 77, 81, 89. בלקט הגדות התלמוד (קושט ה רע"א) הע' 87.
[13]   חסר. ראה בהגהות שטמ"ק שכתב: "זהו פי' מרבנן סבוראי". ובפירוש לתלמידי רגמ"ה: "האי פירוש דספרי הכי גרסינן...". גם בכי"י האשכנזיים,   מינכן ווטיקן, חסר, אך בשניהם רק עד "לבית הפסול", משם ואילך איכא.
[14]   חסר. ראה בפי' רגמ"ה שנמצא.
[15]   ראה בשטמ"ק, שרשם גם כאן תוספת פירוש מרבנן סבוראי, שאכן נמצאת בכי"י מינכן ווטיקן, בכ"י   זה חסר.
[16]   "כוליה"= "כולהו" בלשון התלמוד המצוי ( כך מוחלף לקמן ק " ו. 6).
[17]   בכ"י מוחלף בכל מקום (בעי) [באנן]. וכן ק " ו. 38, ק " י. 46, הנובע מהחלפת ע-א. השווה ללשון המצוי בהלכות פסוקות "איביי להו".
[18]   השלמה לשונית לצורך בהירות המשפט, וייתכן שנוסף בעריכה אחרי כתב היד.
[19]   כך בכל כתבי היד, גם האשכנזיים. והוחלף בעריכת הדפוס כדי לדמות ללשון סוגיית הגמרא הסמוך לפניו.
[20]   רבינא הוא הבר-פלוגתא המצוי של רב אשי. בשקלא וטריא בין רב כהנא ורב אשי כמעט תמיד רב אשי הוא במעמד של התלמיד, הפותח בשאלה (פרט לברכות כ " ד. ). הכתיב המלא כאן, עם א' במקום פתח, מצוי בכי"י עתיקים, ונמצא כאן באופן עקבי, כדוגמת הלכות פסוקות ושאילתות שבכי"י. דוגמו ת להלן שורה 11 ר[א]בא, 35 והאכא, ק " ט. 17 האכי, ק " ז. 6 פאפא.
[21]   במשפט זה, וכן לאורך כל הסוגיה, מילות ההתפעל "מתנדב" ו"נסתפקא" מופיעות בכ"י בצורת ן הארמית "מינדב" "מספקא".
[22]   ש ת י תיבות אלה חסרות בכל כתבי היד. ולפי רמזי הסימנים הנמצאים ברוב הנוסחות כצ"ל. ונראה שנוספו כדי להשוות את הלשון לזו שבבבא הבאה של המימרא.
[23]   במקום הפי סקא 'פירשתי-עשרונים' נעתק כאן כל הקטע מהמשנה עם קידומת ציון "מתני'" (וכן לקמן ק " ז. ).
[24]   תוספת פרשנית זו חסרה גם בכי"י האשכנזיים ובפירוש תלמידי רגמ"ה, ובכך משתווה לשון הברייתא לזו שבמשנה. ראה רש"י על המשנה בתחילת הפרק ד"ה רבי אומר.
[25]   צורת הריבוי בנקבה כאן, ובכל דברי רבי שבהמשך הברייתא, כלשון שבמשנה.
[26]   לשון פחות מפורט של הברייתא שבכ"י, דומה ללשון המשנה.
[27]   תוספת שלא הגיעה לענף הנוסח המצוי. פירושה, כנראה: "סך הכול".
[28]   בכ"י הסדר הפוך, "רבנן סברי מותר... רבי סבר אסור...".
[29]   בכ"י נוספה השלמה זו כדי להעמיד סברת רב חיסדא כנגד זו של (רבא) [רבה] הסמוך אחריו.
[30]   חילוף שמות מצוי, וכן באופן עקבי בהמשך הסוגיה. כתיב מלא   (כמו כן גם לקמן ק " ט. 15) מצוי גם בספרי הגאונים הקדמונים כגון הלכות פסוקות.
[31]   בכ"י, כאן ובכל מקום, הכתיב: באנן. כסגנון המצוי בהלכות פסוקות.
[32]   עד כאן הדף הראשון מהשריד הנמצא בקולומביה. אחריו, לאחר חיסור של דף, נמצא בזוג דפים שבקמברידג' F1(1), 38, גם הם חסרים דף באמצע. הדף הראשון מהזוג מכיל ק " ו : 52 - ק " ז : 27.
[33]   מתוקן בגיליון 'לשפין' וקשה. וייתכן שהכתיב כאן משקף את השמע הארמי לגרסה המצויה, שכן נבלעה הז' מתיבת 'אזלי'.
[34]   בדפוס ובכי"י אשכנז מתרץ רב פפא מתוך חזקה. בכ"י הוא מעמיד אוקימתא, כדוגמת הסוגיה הבאה לגבי כסף.
[35]   כנ"ל,   היינו אותה סוגיה דלעיל לגבי זהב מועתקת לכאן לגבי כסף.
[36]   בכ"י הוא כתוב "אחורין".
[37]   בכ"י הלשון שווה לזו שבסיפא (שמן).
[38]   כלשון הברייתא דלעיל ק " ד., דמיירי גם בנדבת שמן. נוסח זה אינו מאפשר את הפירוש שבתלמידי רגמ"ה, שדייקו שהמדרש   כאן   מוסב רק ארישא דמתניתין, דאיירי דווקא ביין, "מלמד שמתנדבין יין לחוד... יין ולא שמן... אבל בשמן לחוד בלא מנחה לא משתעי כלל", זאת כדי שלפחות רישא דמתניתין יועמד אליבא דר' עקיבא (משנה ספי"ב), דסבר אין נדבת שמן. ונראה לפי גירסת כ"י, שהדרשה שבברייתא כאן זהה לדרשה שבברייתא המובאת בסוגיה הבאה הנלמדת מ'קרבן' - מלמד שמתנדבין (שמן) [נסכים], ואם כן שתי הברייתות על דעת רבי הן. ולפי זה אין כל שיטה בסוגייתנו דסברא כר' עקיבא שם. וראה בספרא, דיבורא דנדבה פרשה ח ה וז: "ומנין שהיחיד מתנדב יין … ומנין שהיחיד מתנדב שמן", וראה בדברי מהר"י קורקוס בכסף משנה להל' מעשה הקרבנות ריש פי"ד.
[39]   כצ"ל, כמענה ל"אמרוה רבנן" דלעיל.
[40]   כמו בסוגיה הקודמת.
[41]   חסר בכ"י, ונוסח זה מוכר לבעלי התוספות ונשמרו ממנו, שכן כתבו "ויש ספרים דלא כתיב שעיר, ועל כרחין גרסי' ליה, כדקתני גבי שלמים [כלומר בבבא הבא של משנתנו] - 'שעירה'". ואכן כך הדבר במשנה כ"י קויפמן, חסר בבבא "עולה", וישנו בבבא "שלמים".
[42]   בכה"י כאן הופסק רצף המשנה (כבמשנה כ"י קויפמן, שם המשניות מחולקות וספורות), ולפי זה הגמרא: "תנו רבנן " וכו ' מוסבת על בבא ד"עולה" בלבד.   ושלא כבכ"י מינכן, שם הסוגיה מוסבת על דברי ר' אלעזר בן עזריה מהרישא.
[43]   בכ"י משפט פרשני זה אינו קיים! ונראה שהיה לפני הרמב"ם, לפי מה שכתב בפירושו למשנתנו.
[44]   ראה לעיל. בנוסח המצוי, פיסק א זו ממשנתנו יכולה להיות מבבא ד"שלמים" או מהרישא, בבא ד"עולה". לפי חלוקת המשניות שבכ"י ולפי נוסח הקושיה בסוגיית הגמרא כאן ברור שמדובר רק ברישא, בבא ד"עולה". ראה להלן בסמוך.
[45]   תוספת לשון השקלא וטריא חסרה בכה"י, ואיתא בפירוש תלמידי רגמ"ה.
[46]   הקושיה מן הסיפא. בכ"י אינה מן הסיפא של המשנה כולה (כפי שמופיעה   בנוסח המצוי - עד "לא יצא"), אלא מן הבבא הסמוך אחריו (היינו סיפא לו). ואפשר שזו נובעת משינוי בחלוקת המשנה. מכל מקום קשה מה הראיה מבבא זו. וכאן מסתיים הדף ואין בידינו הדף הסמוך אחריו. ואולי צ"ל שמכאן נעתקה המשנה כולה עד סופה, והראיה מן הסיפא כבנוסח המצוי. וחבל על דאבדין.  
[47]   כאן נעתקה כל המשנה עד סוף הפרק, ללא חלוקה.
[48]   קרוב ללשון זה נמצא בפירוש תלמידי רגמ"ה.
[49]   כנראה הפירוש לביטוי נדיר זה הוא "אין בו ממש" (ראה פסחים ד ': ), אך לא מצאתי בש"ס כדוגמתה כאן, בתפקיד של תחילת קושיה.
[50]   כך נכתב "כמה" בכ"י זה בכל מקום. כמו כן ק " ז : 25 "ממא נפשך".
[51]   לשון זה מעט הולם יותר את כוונת המשפט, שהרי הקרבן אינו מכשיר את הנזיר, אלא מתיר אותו ביין ובטומאה. וכך נרגש בפי' רגמ"ה: "לא מתכשר ביין וליטמא".
[52]   בכ"י: זגיא. והוא חילוף כתיב המצוי בהלכות פסוקות.
[53]   לפי זה שתי בבות של המימרא יוצאות שקולות בלשונן. ואילו הנוסח המצוי יוצר שוויון לשוני בין שני הרישאות לשני הסיפאות.
[54]   נוסף להבהרת לשון השקלא וטריא, וחסר בכ"י, וגם בכ"י מינכן.
[55]   לשון המימרא בנוסח המצוי דבק יותר ללשון המשנה.
[56]   בנוסח זה הדרשה כבר הוסבה לדברי רב יהודה "כהן ששחט", כהכנה למחלוקת דלהלן (בסוף העמוד) בין רב נחמן ורב ששת אי נעשה משרת לע בודה זרה בשחיטה.
[57]   בכל מקום בסוגיה הוחלף בכ"י עבד / אבא. וכן דרכו ל ה חליף אמר / אמא בכל מקום.
[58]   נוסח זה דבק יותר ללשון המקרא הנדרשת.
[59]   נראה שזו לשון הדרשה הפשוטה של המקרא, ללא עיבודה לצורך שיבוצה בסוגיה, כראיה לרב יהודה.
[60]   וכן נעתק בילקוט שמעוני סי' תשמ"ח. ראה לעיל ע " ד. הדרשה מופיעה בתוך מדרש תנאים בברייתא.
[61]   משמע, אינה מובאת מדרשות התנאים או מברייתא, אלא חלק מהמימרא של רב נחמן.
[62]   השלמת הפסוק הנדרש. ואולי דווקא מהריבוי כאן נלמד שהכוהן מתכפר על ידי עצמו, שכן "הנפש השוגגת" כבר נדרש בהוריות ז ': ללמד על הנשיא, או בספרי זוטא טו ללמד על היחידים שלא חטאו, שניהם על פי ההקשר של המקרא. ראה רש"י כאן, כנוסח המצוי.
[63]   הכתיב בכ"י: "אריה".
[64]   כלשון הסמוך לפניו אליבא דרב נחמן, ובהתאם ללשון המקרא ביחזקאל מ"ד שבתחילת הסוגיה.
[65]   כך גם בשאר כי"י, ובפירוש תלמידי רגמ"ה. ושמא הוחלף בדפוס מאימת הצנזורה.
[66]   תיבה זו בדרך כלל אין במשמעה "שמע מינה" כדהכא. והוא בלשון פירוש תלמידי רגמ"ה כאן.
[67]   שתי הוספות אלו משלימות את לשון השקלא וטריא.
[68]   כלומר בשחיטה בשוגג, וכך הוא בפירוש תלמידי רגמ"ה.
[69]   משמע, דווקא הזיד בשחיטה נעשה כומר, ואין קרבנו ריח ניחוח, אבל הזיד בזריקה לא. בכך חוזר השקלא וטריא למחלוקת המקורית בתחילת הסוגיה, בעניין אם מתכפר על מעשה שחיטה או זריקה, ולא על ה"איתמר", שהסב את מוקד המחלוקת על ציר שחיטה בשוגג או במזיד.  
[70]   חסר חלק מהתיבה הראשונה מחמת הפגימה בתחתית הדף. השלמתי בסוגריים מסולסלות על פי לשון הסוגיה. בנוסח המצוי יש משפט שקול. הלישנא אחרינא שבכ"י משקף את שני צדדי השיקול בלשון דלעיל בסוגיה אליבא דרב ששת.
  חסר בין F1, 38 לדף השני שבקולומביה דף אחד, המכיל   ק " ט : 12-38 דף אחד.
[71]   כך גם בפירושי תלמידי רגמ"ה ורש"י.
[72]   היפוך הלשון שבכ"י נמצא גם בדפוס ונציה. כבנוסח המצוי מופיע בתלמידי רגמ"ה וברש"י בשם "לישנא אחרינא". בתוספות ייחסו אותו להגהת ר' קלונימוס בשעת פטירתו, כנראה על פי אבות דר' נתן סוף פ"י. והלישנא קמא שם וברש"י ותוספות שונה משניהם.
[73]   תוספת זו, המבוססת על המשך המאמר באבות דר' נתן שם, חסרה בכל כי"י.
[74]   וכן הוא בעין יעקב. ואכן, ב18- מקומות בש"ס נמצאים מימראות מרב קשישא לרב אשי, רובם בנשים ונזיקין, אך אין דוגמה אחרת בכל הש"ס של מימרא מרב קשישא לאביי.
[75]   כך הכתיב בכ"י ל"מיבעי ליה" שבלשון המצויה. וכן לקמן ק " י. שורה 32. והוא כסגנון הכתיב שבהלכות פסוקות. תפקידו כאן כהשלמה לשטף השקלא וטריא. וכן התיבה הבאה כתובה בכ"י "כי דתניא" כסגנון העתיק.
[76]   השלמת לשון זו נמצאת גם בעין יעקב.
[77]   כאן, ולקמן שורה 46, הכתיב בכ"י: "חונא", כפי שמצוי בהלכות פסוקות.
[78]   וכן בשאר כי"י: רבא.
[79]   השוה יבמות ע " א..
[80]   בכ"י כתוב: "קרתגני", וכן בעין יעקב. החלפת ט / ת מצוי ה בהלכות פסוקות במ י לים זרות, כגון "קתיגור".
[81]   בנוסח שבדפוס הוא ההמשך של דרשת ר' יונתן. ובשאר כתבי היד: "א"ר נחוניא". ואכן, ביומא ע " ב. ר' חנינא דורש אותה דרשה, אך ממקרא אחר, תהילים י"ט, י.
[82]   בכ"י שמו כתוב "רב גדול". ו מצוי בכי"י כתוב ש שמו "רב גדל".
[83]   כך גם במדרש תהילים קלד.
[84]   כאן ממשיך כה"י בדף בודד שבקמברידג' T-S F2(1), 155. ו הוא הדף האחרון של הספר, שכן צדו השני ריק.
[85]   וכן בנוסח המצוי בברכות ה ': ; י " ז. ; שבועות ט " ו..
[86]   כך בכל נוסחות שבמשניות שבכ"י ובפירוש הרמב"ם, ובמלאכת שלמה, עיי"ש. בכ"י גרס כן גם להלן בגמרא במאמר של ר' שמעון בן עזאי. וכן גרס שם בלקט הגדות התלמוד (קושט ה רע"א).
[87]   בכ"י כתוב: "ר' זורא", כפי שמצוי בכי"י עתיקים.
[88]   הפסוק הושלם גם בעין יעקב. וייתכן שמכאן עיקר הדרשה.
[89]   וכן במקור הדרשה, ספרי פנחס סוף פסוק יב (מהד' הורו ו יץ עמ' 192-191).
[90]   בכ"י יש במקום תיבה זו תיבה אחרת, המתחילה באות א', וכל השאר חסר מחמת פגימת הדף.
[91]   קרוב יותר ללשון הדרשה שבספרי, הן בתוכן הדברים "אמרתי לך זבח לי בשביל לעשות רצונך", והן בסדר ה"דבר אחר" כאן. וכן בפירוש הרמב"ן לויקרא א', ט גרס כבכ"י. אולם בעין יעקב ובלקט אגדות התלמוד גרסו גם בני ספרד כנוסח המצוי. וכן ברש"י כאן ובילקוט שמעוני קדושים רמז תרד.
[92]   בנוסח המצוי נדרש מויקרא י"ט, ה. בנוסח שבכ"י נדרש משם כ"ב, כט. בספרי שם יש עדי נוסח לכאן ולכאן.
[93]   כל המימרא חסרה בכ"י, ואפשר שהוא טעות העתקה על פי הדומות.
[94]   בכ"י חסר ה מסקנת הדרש. והיא נמצאת במימרא המקבילה בזבחים מ " ז. ; חולין י " ג.. ובירושלמי קידושין פ" א ה" ה "'לרצונכם' - פרט למתעסק". ושמא גם כאן חיסר בטעות על פי הדומות.
לייבסיטי - בניית אתרים