חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
פרה אדומה ובניין המקדש - מעגל קסמים? / אשר ז' קאופמן
במשך הדור הזה, מאז איחוד ירושלים בשנת ה'תשכ"ז, התפרסמו מאמרים רבים על הפרה האדומה, שעל ידה ניתן להיטהר מטומאת מת. רבה הייתה ההתרגשות בציבור בעקבות ההודעה בעיתונות בשנת ה'תשנ"ז על לידתה של פרה אדומה. ברם, אין שחיטת הפרה והכנת אפרה אלא כשיעמוד המקדש על תלו. [1] היום המקדש אינו קיים, ולכאורה כדי לבנותו יש להיטהר במי חטאת שהוכנו מאפר הפרה. הרי לפנינו מעגל קסמים. מטרת המאמר היא להראות את הפתרון שנמצא בהלכה לבעיה זו.
א. עשיית הפרה האדומה
ונתתם אֹתה אל אלעזר הכהן, והוציא אֹתה אל מחוץ למחנה, ושחט אֹתה לפניו. ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו, והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים (במדבר י"ט, ג-ד).
בזמן המקדש הראשון לא נעשתה פרה אדומה. מלבד הפרה הראשונה, שאותה עשה משה, נעשו כל יתר הפרות בימי המקדש השני (פרה פ"ג מ"ה). תיאור הטכס בעידן המקדש נשנה במשנה מידות פ"ב מ"ד:
כל הכתלין שהיו שם היו גבוהין, חוץ מכותל המזרחי, שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה, ומתכון ורֹאה פתחו שלהיכל בשעת הזית הדם. [2]
ממשנה זו ברור שאין לשחוט את הפרה אלא כשהמקדש עומד במקומו. [3] וכן כתב רש"י:
ופרשת פרה אדומה - לפי שביום המחרת [להקמת המשכן] נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן, וקודם לכן לא יכלו לעשותה, דבעינן 'והזה אל נכח פני אהל מועד'. [4]
וכן פסק רמב"ם במשנה תורה:
וכן אם שחטה או שרפה שלא כנגד ההיכל פסולה (הלכות פרה אדומה פ"ד ה"ה).
ב. הפתרון
הפתרון לבעיה נמצא במדרש:
בראש חדש ניסן הוקם המשכן, בשני נשרפה פרה אדומ', בשלשי הזה ממנו על הלוים   (במדבר רבה במדבר פרשה יב טו). [5]
בעלי המדרש הבינו שהמשכן הוקם בטומאה, וזה תואם את הנאמר בתוספתא:
הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים, אין כהנים - נכנסין לוים, אין לוים - נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים, אין טהורים - נכנסים טמאין. [6]
וכן פסק רמב"ם במשנה תורה, הלכות בית הבחירה פ"ז הכ"ג. [7]
ג. תמיכה בדברי התוספתא
ניתן להביא דוגמות נוספות בחז"ל התומכות בדברי התוספתא הנ"ל:
1.  "אמר ר' אלעזר בר' צדוק: ראשי כלונסאות היו בהר הבית שעליהן אומנין יושבין ושפין את האבנים, ולא חשו להם חכמים משום טומאה". [8] מברייתא זאת ניתן לראות כי אומנים עמי הארץ, שהיו בחזקת טמאים, אכן עבדו בבניין ובתיקונים בהר הבית.
2.  "ר' שמעון אומר: גדולה מלאכה, שאפלו כהן גדול נכנס ביום הכפורים שלא בשעת עבודה חייב מיתה, ובשעת עבודה טמאין ובעלי מומין מותרין להיכנס". [9]
3.  נוסח "על הנסים" לחנוכה אינו מזכיר כוהנים או לוויים אלא אומר סתם "באו בניך לדביר ביתך" (וזאת על פי נוסח כל העדות). עובדה זו תומכת בשיטת התוספתא הנ"ל לגבי היתר כניסת זרים "לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה".
בהקשר זה מעניין להביא גם את ההערה הבאה:
בתוספתא נאמר:'הכל נכנסין....'. 'נכנסין' משמע למקום גדור מכבר (השווה תוספות סוכה ל"ו: ד"ה בשבת, וטורי זהב לאורח חיים סי' ל"ג סעיף ה'). המדובר כאן הוא, איפוא, בתיקון בנין שכבר קיים. לעומת זאת לא נאמר בשום מקום כי לבניה חדשה של המקדש יש להעדיף כהנים על אחרים, או שבכלל קיים הדירוג הנזכר ... שכן חובה היא על כל יהודי לקיים מצות עשה לבנות את בית המקדש, בין לפי הרמב"ם (ספר המצות, מצוה כ' וביד החזקה ריש הל' בית הבחירה) המסתמך על הפסוק שמות כ"ה ח', ובין לפי ר' משה מקוצי (סמ"ג, עשין מצוה קס"ג), המביא את דברי חז"ל בסנהדרין כ' ב', אשר לומדים את המצוה מן הפסוקים דברים י"ב י' וכו'. [10]
ד. תהליך ההיטהרות למעשה
הרי התהליך בקווים כלליים: כשהתנאים מאפשרים זאת, יש לערוך חפירה ארכיאולוגית בחצר המקדש כדי לנקות את השטח ולמצוא פריטים בעלי חשיבות ביחס לתיאור המקדש (זוהי עבודה שתימשך שנים). אחר כך יש לבנות את המקדש על תלו. [11] לבסוף ייתכנו שתי אפשרויות: א. למצוא פרה אדומה ולקיים את הט קס המתואר במשנה מסכת פרה. ב. למצוא חלק מאפר הפרה שנשתמר זה כאלפיים שנה:
מיכן אמרו: חולקים אותו [את האפר] לשלשה חלקים: אחד נותן בחיל, ואחד נותן בהר המשחה [הזיתים] ... [12]


[1]   ראה: הנקין יהודה, 'בהלת הפרה', הצֹפה, כ"ב באדר ה'תשנ"ח. במאמר זה מנסה הכותב לצנן את ההתלהבות ואת ההתרגשות שהוזכרו למעלה, ולטעון כי בגלל עובדה זו - שכדי להכין אפר פרה אדומה צריך המקדש לעמוד על תלו - אין טעם בכל ההכנות (אם יש כאלה) לכך.
[2]   הנוסח על פי מהדורתי: א"ז קאופמן, המקדש בירושלם א מסכת מדות, ירושלם התשנ"א 1991, עמ' 45.
[3]   [הערת המערכת: אמנם נראה שעדיין יש לדון האם הלכה זו אמורה בהכרח גם בשעה שאין הבית קיים (כמובן, לשיטת רש"י שהובאה למעלה ברור שכן הדברים). כך, למשל, פוסק הרמב"ם כי "שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין, שנאמר 'פתח אהל מועד' - בזמן שפתוח" (הלכות מעשה הקרבנות פ"ה ה"ה), ואף על פי כן הוא פוסק כי "מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי" (הלכות בית הבחירה פ"ו הט"ו). צ"ש.]
[4]   רש"י גטין ס': ד"ה ופרשת פרה אדומה. תודתי לרב בן-ציון נדב, שהפנה אותי לגמרא שם.
[5]   הנוסח לפי כתב יד מינכן, 2, 97 דף 308 ימין, משנת 1418. תצלום נמצא במכון לתצלומי כתבי-היד העבריים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים, ס' 1618. מקבילה לברייתא יש בירושלמי מגילה פ"ג ה"ו (כתב יד ליידן 3): "ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינה: בדין הוא שתקדום החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן, ובשיני נשרפה הפרה".
[6]   תוספתא כלים בבא קמא פ"א הי"א, מהד' צוקרמנדל עמ' 570. מקבילות בתורת כוהנים אמור פרק ג יא, ובבבלי עירובין ק"ה..
[7]   [הערת המערכת: היקף היישום של העיקרון כי טומאה הותרה (או לפחות דחויה) בציבור לגבי בניין המקדש ובניין המזבח, שהוא שנשנה למעשה בברייתא המובאת כאן, נידון בפוסקים במשך הדורות, ויש בו דעות לכאן ולכאן. ראה לדוגמה: הרב צבי פסח פרנק, מקדש מלך, ירושלים תשכ"ח, עמ' קלט-קמז, וכן: הרב יצחק יעקב וייס, שו"ת מנחת יצחק, ירושלים תשל"ו, חלק ו סימן קל"ג. שניהם דנים בנושא ומביאים מקורות מוקדמים יותר העוסקים בו. סקירה כללית על הנושא ניתן למצוא אצל: הרב ישראל אריאל, מחזור המקדש - מחזור לחג הפסח, ירושלים 1997, עמ' 148-142. צ"ש.]
[8]   תוספתא כלים בבא בתרא פ"ב ה"ב, מהדורת צוקרמנדל עמ' 591.
[9]   מכילתא דרשב"י יתרו כ' ט, מהדורת אפשטיין-מלמד עמ' 149.
[10]   ע' הילדסהיימר, מידות בית המקדש של הורדוס, ירושלים התשל"ד, עמ' 101. תרגום עברי על ידי נכדו, ע' הילדסהיימר, מן המקור הגרמני, ברלין התרל"ז 1876-77.
[11]   לדעתי מקום המקדש הנו מצפון לכיפת הסלע. ראה מאמרי 'למיקום אבן השתיה ובית המקדש', אריאל (כתב עת לידיעת ארץ-ישראל) 65-64, התשמ"ט 1989, עמ' 181-179.
[12]   ספרי במדבר חקת פיסקא קכד, מהדורת הורוויץ עמ' 158.

עמותת צור ישועתי (ע"ר)

 
  • בניית בתי כנסת ומוסדות תורה בכרמי צור
  • מרכז תורני ללימודי המקדש
  • הוצאת ספרים וכתבי עת בנושא המקדש

צור קשר

 
kolelb@gmail.com
 
 
 
כרמי צור 9040000
 
לייבסיטי - בניית אתרים