חפש  

דף הבית >> מעלין בקודש >> גליונות 1-7 >> גליון 2 >> דין איטר / הרב אורי כהן
 
דין איטר / הרב אורי כהן
א. בגדר איטר בעבודה ובחליצה
הברייתא בבכורות פוסלת לעבודה כוהן שהוא איטר יד או איטר רגל: "ת"ר: איטר בין ביד בין ברגל - פסול" (בכורות מ"ה:). ובמשנה שם נחלקו תנאים לגבי מי ששולט בשתי ידיו במידה שווה: "...השולט בשתי ידיו - רבי פוסל וחכמים מכשירים" (שם פ"ז מ"ו). הגמרא מסבירה את מחלוקת התנאים כך: "מר [רבי] סבר כחישותא אתחלא בימין, ומר [חכמים] סבר בריותא אתחלא בשמאל".
הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש פ"ח הלכות יא ויג) פוסק כי איטר יד ואיטר רגל פסולים, וכי השולט בשתי ידיו כשר. ובפ"ו ה"ו כותב הרמב"ם, שכל הפסולים שנמנו בפרק ח', שהם מיוחדים לאדם ואינם נוהגים בבהמה, העובד בהם לוקה אבל לא חילל עבודתו. וטעם הדבר, שפסולים אלה אין פסולם משום "מום", אלא משום ש"אינו שוה בזרעו של אהרן" (כמבואר בבכורות מ"ג.-מ"ג:). נמצא שלפי הרמב"ם איטר שעבד לא חילל עבודתו.
והנה רש"י (מ"ה: ד"ה איטר) מפרש, שאיטר יד פסול מפני שהתורה אמרה "וטבל אצבעו", [1] וכל מקום שנאמר 'אצבע' ו'כהן' אינו אלא ימין (זבחים כ"ד.), ושאיטר רגל פסול מפני שנאמר "לעמֹד לשרת" (דברים י"ח, ה) - כדרך שאר עמידה, דעיקרו בימין. בהגדרת איטר רגל כותב רש"י (שם): "שכשמהלך עוקר רגל שמאל תחילה, מה שאין דרך בני אדם כך". [2]
מפירוש רש"י משמע שפסול האיטר נובע מכך שימינו היא היד הכהה, החלשה, ולכן אפילו אם הוא עובד בה נחשב הוא כאדם המשתמש בידו השמאלית. ולפי זה לכאורה יש לפסול את עבודתו, כדין העובד בשמאל שעבודתו פסולה. [3]
הרמב"ן בחידושיו (חולין ריש צ"ב:) דן דרך אגב בשאלת חליצת איטר רגל, וזה לשונו:
...נחלקו רבים מחכמי הצרפתים לענין חליצה, דגמרינן 'רגל-רגל' ממצורע, מה להלן ימין אף כאן ימין. ואם יבם אטר, יש אומרין: חולץ בשמאלו, שהוא ימינו, דבתר דידיה אזלינן, כתפילין. וי"א: תפילין שאני, משום דכתיב בה 'ידכה', [4] וא"כ יחלוץ בשתיהן. ואף על פי כן יש לחוש, מדאמרינן במס' בכורות בענין מומי כהן: 'אטר בין ביד בין ברגל - פסול', ופירש"י ז"ל: משום דבעינן ימין, וזה אין לו ימין. והתם טעמא   משום דגמר ממצורע, והכא נמי לענין חליצה גמרינן 'רגל-רגל' ממצורע, כדאמרינן בזבחים (כד, ב): 'יד-יד' לקמיצה, 'רגל-רגל' לחליצה. וזה אין לו ימין. ויש דוחים, דאטר משום מום הוא נפסל, כדאמרי' בשולט בשתי ידיו, דפליגי התם, מר סבר בריותא הוא וכשר, ומר סבר חלישותא הוא. אבל באטר דכו"ע חלישותא הוא, ופסול משום מום. וזו אינה תורה, דא"כ ליתני' במתני' גבי אלו מומין, כדתני שולט בשתי ידיו. אלא שמע מינה דלאו משום מום נפסל, אלא מפני שאין לו ימין. הילכך גבי חליצה נמי לא חליץ. כך שמעתי, וצ"ע.  
האור שמח [5] מביא את שיטת הרמב"ן, ומקשה עליו ממה שציינו לעיל, שכל המומים שאינם בבהמה, אין העובד בהם מחלל עבודתו: אם האיטר אין לו ימין, מדוע אינו מחלל עבודתו? הלוא שמאל מחלל עבודה?
ועיין בקונטרס אחרון לשיטה מקובצת מנחות [6] שתירץ שאמנם אין ידו הימנית נחשבת ימין, אבל גם אין היא נחשבת שמאל. וכעין מה שכתבו התוספות (חולין כ'. ד"ה לא למעוטי, בתירוצם השני) שהמולק והחולץ בשניו, אף על פי שלא עשה בימין, מכל מקום גם אינו נחשב שעשה בשמאל. וחידש בזה (שם אות ד) נפקא מינה להלכה, וזה לשונו:
ולאור הנ"ל דשמאל הוא הפוסל ולא חסרון ימין, ואטר אין פסולו מדין שמאל אלא מחסרון ימין, נ"ל נ"מ לדינא בזה, באטר וימין שעבדו יחד דיהיה כשר, דהנה בתוספתא פ"א זבחים ה"ה איתא קבל בימינו ובשמאלו כאחד פסול, היתה שמאל מסיעת את   הימין הכל מודים שהוא כשר, וסיפא דהך תוספתא הובא בשבת צג: דכשר משום דמסיע אין בו ממש … והטעם דשמאל וימין שעבדו יחד פסול, משום דשמאל הוא פוסל … אמנם באטר וימין שעבדו יחד, דפסולו אינו מדין שמאל אלא מחסרון ימין לא יפסול את עבודת הימין דפסולו אינו חיובי אלא משום חסרון הימין. [7]
מקושיית האור שמח ומתירוץ הרב אילן למדנו שהם מפרשים בשיטת רש"י ורמב"ן שהאיטר מצד עצמו קל יותר מהשולט בשתי ידיו. שהרי לגבי השולט בשתי ידיו נחלקו תנאים אם הוא בעל מום אם לאו, ואילו לגבי האיטר לכולי עלמא אינו בעל מום, אלא שאינו יכול לעבוד, מפני שאין לו יד ימין לעבודה או רגל ימין לעמידה. ולכאורה קשה, דזה ממש בחינת 'יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא'?!
וההסבר בזה נלענ"ד, שהאיטר ימינו כשמאל כל אדם ושמאלו כימין כל אדם, אבל סוף סוף יש לו יד ימין ויש לו יד שמאל כלכל אדם, ולא הגיע אפילו לדין 'אינו שווה בזרעו של אהרן', שהרי שתי ידיו בריאות ושלמות, ואינו דומה למי ששתי ידיו שוות, שבזה לחד מאן דאמר ימינו נחשבת כחושה. וכן מבואר בדברי הרשב"א בסוגיית החליצה (חולין שם): "...אלא ש"מ דלאו משום מום נפסל, דהא לית ליה כחישותא ובריותא טפי משאר אינשי".
אבל החזון איש [8] כותב, שלרש"י עבודתו פסולה גם בדיעבד, ושכן גם דעת הרמב"ן. והוסיף שרבי, הפוסל שולט בשתי ידיו, פוסל גם בדיעבד. ולפי מה שכתבתי נראה לפרש בדעתו, שקרבן צריך ימין (כסברת תוספות חולין שם בתירוצם הראשון), וזה, שאין לו ימין, פוסל את עבודתו, כמי שעבד בשמאל. ובדרך אחרת אפשר לפרש בכוונתו, שלרש"י ולרמב"ן נחשב האיטר בעל מום גמור. דהיינו שהאיטר, ש"אין לו ימין", אינו שייך לקבוצת בעלי המומים הפסולים מצד ש'אינם שווים בזרעו של אהרן', אלא הרי הוא כמחוסר אבר, שפוסל עבודתו גם בדיעבד.
ובשיטת הרמב"ם - המכליל איטר בפ"ח מהלכות ביאת מקדש, בהדי שאר פסולים שפסולם משום ש'אינם שווים בזרעו של אהרן' ואינם מחללים עבודתם - נראה לומר, שהאיטר הוא בגדר 'נחלשה ידו הימנית', ואסור לו לעבוד מפני ש'אינו שווה בזרעו של אהרן', ומכל מקום אינו מחלל עבודתו, שהרי יש לו ימין, ואינה בגדר שמאל כלל.
ובצפנת פענח [9] כתב:
ובאמת כבר כתבתי דגבי הגדר דימין ושמאל, אם הפסול משום דשמאל פסול אי משום דצריך ימין. ועיין בתוספות חולין ד"כ ע"א גבי מליקה בד"ה לא דנסתפקו בזה. ובהך דבכורות דמ"ה ע"ב אטור יד ורגל ע"ש ברש"י דלא משום השינוי, רק משום דבעי ימין, בין הרגל ובין היד. וא"כ אמאי חשיב לי' בהדדי מומין דהוי רק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן … וא"כ לא מחלל עבודה. ועמ"ש הר"ן ז"ל ריש פרק גיד הנשה (ד"ה ומקשו) גבי הך מחלוקת דבכורות שם, גבי שולט בשתי ידיו.
ונראה לכאורה, שכוונתו לפרש שלרש"י שמצריך ימין, וזה אין לו ימין, עבודתו באמת פסולה. ולזה הביא את הר"ן [10] שכתב כן בשם הרמב"ן אליבא דרש"י. אבל לרמב"ם אין עבודתו מחוללת, מפני שכל החיסרון הוא במה שאינו שווה בזרעו של אהרן.
ב. מה בין ימין האיטר לשמאלו
כבר הזכרנו לעיל את דיון הרמב"ן בשאלה אם יחלצו לאיטר, ואם כן - באיזו רגל. להלכה נחלקו בזה הראשונים והפוסקים: [11] לסמ"ג [12] ולסמ"ק חולץ בימינו כשאר כל אדם; לטור חולץ בשמאלו, שהיא 'ימין' דידיה, כדינו בהנחת תפילין; להרבה פוסקים חולץ מספק בשתיהן; לרש"י ולרמב"ן - אינו יכול לחלוץ כלל.
ובים של שלמה [13] מוכיח שלשיטת הרמב"ם איטר חולץ בימינו ככל אדם. וראייתו מכך שהרמב"ם פוסל חליצת קיטע, ומדוע לא תהיה שמאלו כימין כל אדם? ע"כ שחליצה רק בימין, ולקיטע אין ימין, ולכן חליצתו פסולה; אבל איטר, שיש לו ימין, חולץ בימין.
ועיין בנודע ביהודה [14] שכתב בפסול קיטע שהוא מפני שאינו עומד כהלכה, ולא מפני חסרון רגלו הימנית. ואם כן אין מכאן ראיה לדין איטר כלל, שהוא עומד כהלכה, רק שימינו אינה שווה לשאר אינשי.
ונראה שמה שהבאנו לעיל שלרמב"ם איטר אינו מחלל עבודה, היינו דווקא כשעובד בימינו, ככל אדם, אבל אם יעבוד בשמאלו - חילל עבודתו ככל מי שעבד בשמאל. אולם בחזון איש תופס לדבר פשוט מסתימת הרמב"ם, שרק אם יעבוד בימין שלו, שהיא שמאל כל אדם - בזה סובר הרמב"ם שאינו מחלל עבודה; אבל אם יעבוד בימין כל אדם - חילל עבודתו, כדין העובד בשמאל (בכורות שם). [15] וכאן, בעבודה, אי אפשר לומר שיש בזה ספק, דאם כן עבודתו פסולה ממה נפשך.
ונראה לכאורה להביא ראיה לשיטת החזון איש מדברי הנודע ביהודה (בתשובה הנ"ל): הנודע ביהודה דן באדם שחלץ כדין, בימינו, ואחר כך שב וטען שהוא איטר וביקש לפסול את החליצה (ונתן אמתלא על מה הסתיר את עובדת איטרותו לפני החליצה). והוא מבקש להתיר את האישה, מפני שיש בזה ג' ספקות להיתר. אחד הספקות שהוא מביא הוא שיטת הרמב"ם, שחליצה בשמאל ספק כשרה. כלומר: לו יהי כן והאיש אכן איטר - מכל מקום חליצתו בימין כל אדם, שהיא שמאל האיטרים, הרי היא כשרה מספק. ולכאורה למדנו מכאן שלדעת הנודע ביהודה שיטת הרמב"ם היא שאיטר חולץ לכתחילה בימינו, שהיא שמאל כל אדם, וכדעת החזון איש.
אולם נלענ"ד דאין להביא ראיה מכאן, והנודע ביהודה לא ירד כלל למחלוקת הראשונים בדין 'ימין' דחליצת איטר. ואבאר שיחתי: הנה הרמב"ם אינו מזכיר בדיני חליצה את דין האיטר. וסתימת לשונו מוכיחה לכאורה שכל היבמים, בין הימניים ובין האיטרים, יחלצו באותה רגל. [16] ואם כנים דברינו, יקשה מאוד על הנודע ביהודה: למה הביא ממרחק לחמו, ולא קיצר וקבע שלפי הרמב"ם חליצת איטר בימין, ואין כל פגם במה שהיבם האיטר חלץ בימינו (ואפילו אם ספק לנו מה באמת דעת הרמב"ם, מכל מקום לפחות ספק יש לנו, וגם לנודע ביהודה די בספקו)? אבל זה אינו. שהרי הנודע ביהודה מחפש להרבות בספקות, ואחד מהספקות שהראה הוא המחלוקת בראשונים אם חולצים לאיטר בשמאל או בימין. וממילא אין מקום להוסיף את שיטת הרמב"ם, שהרי דבר זה נכלל כבר במחלוקת הנ"ל, והרמב"ם רק מצטרף למיימינים או למשמאילים, אבל אין בדבריו כדי ספק נוסף. כלומר: אין כאן עוד ספק אלא עוד שיטה. וכל מה שהביא הנודע ביהודה ספק נוסף מהרמב"ם הוא שאף אם חלץ ברגל הלא-נכונה, ותהא זו איזו רגל שתהא, חליצתו ספק כשרה.
העולה מדברינו שאין הוכחה לשיטת היש"ש, ועל פי מה שכתב הנודע ביהודה בטעם פסול קיטע, אבל אין גם ראיה מדברי הנודע ביהודה לאידך גיסא.
ג. בשיטת הרמב"ן
החתם סופר [17] דן בשיטת הרמב"ן, וזה לשונו:
ויש לי עיון בדברי רמב"ן שכתב: 'איטר אינו חולץ כלל, כמו כהן איטר שאינו עובד כלל'. דאין נראה לו טעם משום מומא, דאין זה מום, דהרי יש לו שמאל וימין, ואם המה מהופכים אין זה מום. זהו תוכן כוונת הרמב"ן. [18]
ולכאורה, אי נניח כהסמ"ג, דלעולם אזלינן בתר ימין דעלמא, דומיא דאזן [שתמיד נותנים על תנוך אוזנו הימנית של מצורע, אף אם הוא איטר], א"כ י"ל שאני כהן ממ"נ: יעבוד עבודה בימין דיליה - הא בעינן ימין דעלמא, דומיא דמצורע דבעינן דומיא דאזן; ואי יעבוד בימין דעלמא שהוא שמאל דיליה - 'הקרִבהו נא לפחתך', דשביק יד שבכח שעובד בה כל עבודת צרכיו, ועובד עבודת הקודש ביד חלושה וכהה, משום הכי פסול לעבודה. אבל חולץ - י"ל שפיר דיחלוץ בימין דעלמא. ומ"ט כתב רמב"ן שלא יחלוץ כלל?
אלא מוכח דס"ל לרמב"ן נמי בפשיטות דלא כסמ"ג, אלא כטור, דלעולם אית לן למיזל בתר דידיה, דילפינן מתפילין, וא"כ היה ראוי שהכהן יעבוד בימין דידיה, ואפ"ה איטר פסול - ש"מ משום שאין לו ימין כלל. והה"נ שאינו חולץ. ושאני תפילין דלא כתיב לא ימין ולא שמאל אלא יד כהה, אבל היכי דקפיד אשמא 'ימין' - איטר אין לו ימין. זהו נ"ל בדעת רמב"ן. 
ובעניותי לא זכיתי להבין דבריו כלל:
א.  הרי מפורש ברמב"ן שראייתו היא ממה שהמשנה לא כתבה דין איטר בין המומים הפוסלים בכוהנים, ומכאן שהאיטר אינו נחשב לבעל מום, ובכל זאת עבודתו פסולה גם בדיעבד, והיינו מפני שאין לו ימין, ומדוע מביא החתם סופר טעם אחר?
ב.  מה שכתב החתם סופר בטעמו של הרמב"ן כי הוא סובר כשיטת הטור "דלעולם אית לן למיזל בתר דידיה, דילפינן מתפילין, וא"כ היה ראוי שהכהן יעבוד בימין דידיה, ואפ"ה איטר פסול", וע"כ מוכח דאין לו ימין כלל, קשה לענ"ד, דאדרבה, הרי יש לו ימין העושה חיל, אלא שהיא הפוכה משאר אחיו הכוהנים, וע"כ סיבת פסול העבודה היא בפשטות מצד מה שאינו שווה בזרעו של אהרן.
ג.  נלענ"ד שהרמב"ן אינו סובר כשיטת הטור, שהרי הטור לומד מתפילין, והרמב"ן לומד 'יד-יד' ממצורע (ורש"י לומד ממה שכל 'אצבע' ו'כהן' אינו אלא ימין).
על כורחנו כדפירשנו לעיל, שהרמב"ן מוכיח ממשנתנו שלאיטר אין יד כלל, ואינו סובר לא כסמ"ג ולא כטור (ורק בזה שווה הוא לסמ"ג, שמקורו ממצורע).
אך שמא נוכל להשתמש בסברת החתם סופר לבירור שיטת הרמב"ם, האם לרמב"ם מחוללת עבודת האיטר בימינו או דווקא בשמאלו (לעיל אות א-ב): אם הרמב"ם סובר כסמ"ג, צריך לכאורה לפסול את עבודתו גם בדיעבד, בשתי ידיו, ממה נפשך, כדכתב החתם סופר. וע"כ צריך לומר שהרמב"ם סובר כטור, ואם יעבוד בימין דידיה לא חילל עבודתו, וכשיטת החזון איש.
אמנם מה שהחתם סופר תופס לדבר פשוט שעבודת האיטר בימינו היא בבחינת "הקריבהו נא לפחתך" (מלאכי א', ח) אינו מוכרח לענ"ד, מפני שהפסוק עוסק בחיסרון שנמצא בזבח, ולא בחיסרון שבזובח (וכן נראה בכל המקומות בש"ס שהפסוק מובא בהם). ואם כן אזלא לה גם הראיה הנ"ל לשיטת הרמב"ם.
ועיין עוד בנודע ביהודה תניינא (אבן העזר סימן קנ"ה) שדן בדברי הרמב"ן, וזה לשונו:
… הגם שעל עיקר דברי הרמב"ן יש לי לדון בקרקע לפני קדושת תורתו של הרמב"ן ולומר שגם לדבריו לא שייך חומרא זו אלא בנעשה אטר, אבל אטר מעודו - למה לא יחלוץ? ומ"ש הרמב"ן דזה אין לו ימין, והביא ראיה מבכורות מ"ה ע"ב 'אטר בין ביד ובין ברגל - פסול', אני אומר לדעת הרמב"ן שפסולו של אטר לעבודה אינו מטעם מום, רק מטעם שאין לו ימין, א"כ ערבך ערבא צריך, והרי אבוהון דכלהו, בין 'רגל' דחליצה ובין 'יד' ו'אצבע' דכהונה, ממצורע ילפינן, והרי במצורע עצמו אם הוא גידם קודם שהוזקק לטומאה נותן על מקומו, וכמ"ש התוס' בסנהדרין דף מ"ה ע"ב ד"ה אין לו. הגם שתוי"ט תמה על הרמב"ם שלא הזכיר בפ"ד ממח"כ חילוק זה, ומתוך כך רוצה התוי"ט לחדש שהרמב"ם דחה סוגיא דנגמר הדין מהלכה, יעויין בתוי"ט בפ' בתרא דנגעים, אבל לדעתי קושיא מעיקרא ליתא … ומעתה גם בחליצה אי אפשר להחמיר יותר ממצורע, ואם הוא אטר מעיקרא זה ימינו. וגם שם בבכורות נלע"ד הוכחה בזה דבנעשה אטר מיירי, שהרי שנינו שם: 'שולט בשתי ידיו: רבי פוסל וחכמים מכשירין. מ"ס כחישותא אתחלא בימין, ומ"ס בריותא אתחלא בשמאל'. והנה לשון 'אתחלא' קשה, וה"ל למימר 'מ"ס כחישותא אית ליה וכו' ומ"ס בריותא אית ליה' וכו', א"ו הוא הדבר אשר כתבתי, שאם נולד כך אפילו אטר כשר. ועם כ"ז אין דברי נחשבים למאומה נגד תורתו של הרמב"ן …
הרי למדנו שפשיטא לנודע ביהודה כי לשיטת הרמב"ן אין השמאל נחשבת לימין (ודלא כשיטת הטור), והשאלה אינה אלא אם הימין נחשבת לימינו (באיטר מלידה) בחליצה, כשם שמקום הימין נחשב לימינו (בקיטע מעיקרא) לעניין המצורע.
ונלענ"ד שאליבא דהרמב"ם - שהפסול לשיטתו הוא מצד מה שהאיטר אינו שווה בזרעו של אהרן - אין מקום לחלק בין איטר מלידה לבין מי שנעשה איטר, שסוף סוף אין הוא שווה לשאר אחיו הכוהנים. 


[1]   הכוונה לפסוקים "וטבל הכהן את אצבעו בדם" (ויקרא ד', ו), "וטבל הכהן אצבעו מן הדם" (שם יז), הלמדים מן הפסוק "וטבל הכהן את אצבעו הימנית" (שם י"ד, טז). וראה מנחות י'. וברש"י שם.
[2]   עיין בשו"ת חתם סופר (אבן העזר ב סימן צ"א) שכתב: "אמנם חזי לאיצטרופי דברי הגאון מה' זלמן עמריך זצ"ל בספרו ששה זרעוני ערוגה, דכ' הכרחים גדולים שאין אטר ברגל במובן שעוקר רגל שמאל תחלה, דלא איכפת לן כלל בהא, רק אטור הוא לשון אוטם בכח האבר ההוא, כאטר יד שנחלשה ימינו, וה"נ נחלש כח רגל ימינו, ואינו יכול לפסוע כדרך הילוך בני אדם, שיש בין פסיעה לפסיעה כשיעור פסיעה, אבל הוא חלוש וגורר רגלו הימיני בתר השמאלי, כהילוך הזקנים ותשושי כח שמניח רגלו על הארץ ואח"כ מניע רגלו השני למקום הראשון...יע"ש, שהנראה שכיון האמת... דאפשר דכל הפוסקים ס"ל הכי...". וצריך להבין דבריו, שהרי כל הפוסקים שלפנינו, בסדר החליצה, תפסו בפשטות כרש"י.
[3]   עיין ברשב"א ובריטב"א לחולין צ"ב:, שהבינו ברש"י שטעם פסולו 'משום שאין לו ימין'. ויש לומר שהיינו הך: הואיל וימינו היא 'שמאל', וגם שמאלו אינה נחשבת 'ימין', ממילא אין לו ימין.
[4]   בלשון הרמב"ן נוספו כאן כמה מילים הנראות מיותרות, עיין ברשב"א, והשמטנום.
[5]   הרב מאיר שמחה קלמן מדווינסק, אור שמח על הרמב"ם, הלכות ייבום פ"ד הי"ז.
[6]   הרב מרדכי אילן, קונטרס אחרון לשיטה מקובצת על מסכת מנחות, סימן ל"ב אות ג. נדפס בתוך: שיטה מקובצת על מסכת מנחות ב, המהדיר: יעקב דוד אילן, בני ברק תשמ"א.
[7]   עוד כתב (שם אות א) "דהנה יש למצא כמה נ"מ גם לפ"מ שתפס האו"ש דמשום ימין מחלל עבודה לבין סברת היש דוחים [שהובאה ברמב"ן] דהוא משום מום, בעבודות דכשר בהן שמאל, כגון בכף ומחתה דיוהכ"פ דכשר בשמאל, כמבואר ביומא מח …. דאם פסולו משום חסרון ימין יהיה כשר, משא"כ אם פסולו מתורת מום נראה דיהיה פסול … ". ולא הבנתי, שהרי כוהן גדול לא יוכל להיות איש איטר לכולי עלמא, מצד חיובו בשאר עבודות הצריכות ימין. וצ"ע.
[8]   הרב אברהם ישעיה קרליץ, חזון איש - קדשים, בני ברק תשל"א, בכורות סימן כ"ו אות יג.
[9]   הרב יוסף רוזין, צפנת פענח על הרמב"ם, הלכות ביאת מקדש פ"ח הי"א.
[10]   חולין דף ל'. מדפי האלפס ד"ה ומקשו.
[11]   עיין טור אבן העזר וב"י וב"ח סימן קס"ט; שו"ע ונושאי כלים שם סעיף כה; ושם בסדר חליצה סעיפים כו-כז.
[12]   הסמ"ג מנמק את שיטתו כך: "כתב מורי: אפילו הוא איטר חשוב בימין, מאחר שהצריכה תורה ימין בפי'. תדע, שהרי ב'אזן-אזן' לרציעה שאנו למדין ימין שם (יבמות קד, א) אין שייך לחלק, שהרי אין כח בזו יותר מבזו … " (רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול, ונציה ש"ז, קלו ע"ג).
[13]   הרב שלמה לוריא, ים של שלמה, יבמות פרק י"ב אות כב.
[14]   הרב יחזקאל סגל הלוי לנדא, שו"ת נודע ביהודה תניינא אבן העזר, סימן קנ"ו; ציון לנפש חיה ברכות כ'..
[15]   אמנם יש להעיר על דבריו שלכאורה מסתימת הלשון משמע איפכא, שהרי יש מקום ללמוד ממצורע - שהדם והשמן ניתנים לעולם על תנוך אוזנו הימנית, ואף אם הוא איטר (ראה הערה 12) - ש'ימין' הוא לעולם ימין, גם באיטר, ואם כן סתימת הלשון מורה דווקא שאין לחלק בין הכוהנים הימניים לבין הכוהנים האיטרים לעניין הבדיעבד, והיה הרמב"ם צריך לפרש שיש עדיפות באיטר לעבודה בשמאל.
[16]   ודלא כסברת החזון איש שהובאה לעיל. וראה בהערה 15.
[17]   הרב משה שרייבר, שו"ת חתם סופר אבן העזר ב סימן עא. התשובה הובאה גם בשו"ת ר' עקיבא איגר סימן קכ"ב.
[18]   ובזה עלו דברי החתם סופר כפירוש הרשב"א ברמב"ן שהבאתי לעיל אות א.
לייבסיטי - בניית אתרים