חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
מדברי קדמונינו על לימוד קודשים
בפתח הגיליון הראשון של 'מעלין בקודש' מצאנו לנכון להביא מדברי קדמונינו הקוראים לעיסוק בסדר קודשים. קריאה זו נובעת מסיבות שונות:
רבי יהודה החסיד קורא לעסוק בסדר קודשים מתוך הדגשת החשיבות בהתייחסות לכל חלקי התורה, בלא להזניח אף אחד מהם.
החפץ חיים והרב קוק קראו ללימוד סדר קודשים מתוך ציפייה לבנין המקדש ומתוך הבנה שהעיסוק בהלכותיו עשוי לזרז את בנייתו.
א
רבי יהודה החסיד מתייחס לכל אותן מצוות ומסכתות, שלא מקובל לעסוק בהן, כ"מת מצוה". וכותב בספרו ספר חסידים, סימן רס"א:
אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה שאין לה עוסקים כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קודשים, ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם כי הם דוגמת מת מצוה.
ב
החפץ חיים זצ"ל חש באתחלתא דגאולה כבר לפני קרוב ל120- שנה.
וכך כותב הרב צבי יהודה קוק בספרו לנתיבות ישראל ב' עמ' ה' מפיו של הגאון ר' לייב בנו של ה"חפץ חיים":
סח לי בנו הגאון ר' אריה לייב זצ"ל: בשנות הממי"ן - של המאה   הקודמת - בתחילת התרחבות הפעולה הישובית של "חובבי ציון" והתרבות המושבות לעבודת האדמה בארץ ישראל, לקחני אבא ואמר לי:   "לייבל, אתה רואה, הנה זה מתחיל המעשה... ובכן הלא אנחנו כהנים, אני ואתה וגיסך ר' אהרן, וצריכים להיות כבר מוכנים לדעת בבירור הלכה למעשה, ונמצא לנו עוד כהנים, ועלינו להתחיל לעסוק כראוי בלימוד ובירור הלכות קודשים", ומתוך כך באה ונמשכה כל אותה ההתאמצות והתעמולה הגדולה שלו בין תופסי התורה, לעסוק בעניני הלכות "קודשים". גאונות התורה לאמיתתה, שהתגלתה בבירורי ההלכות שבספרי "חפץ חיים" ו"משנה ברורה", נמשכה ובאה אז - בתוספת מעלות הקודש - בבירורי "ליקוטי ההלכות", שבדוגמת הרי"ף של שאר חלקי הש"ס, וב"אסיפת זקנים", המפרשים הראשונים, לסדר קודשים, וביאורו ל"תורת כהנים" (הספרא) שסודרו והופיעו על ידו. חלק התורה הזה, שעסק לימודו ובירורו היה עד הנה עניין רק ליחידים מתופשי התורה, נעשה נחלת רבים בציבוריות הלמדנית, וזרמי משא-ומתן-של-הלכה, במרחבי החידוש ומעמקי הסברה, הופנו אל הקודש והמקדש ועניניהם. אותה הדאגה וההשתדלות לשמירת כלל - ישראל ושלימות קיומו, בטוהר קודש של לשונו ובירור כל אורח-חייו, הכולל את כל עניניו הפרטיים כולם, סיימה בזה חותם תעודתה, בהשלימה את מערכת העסק בתורה, הגדלתה והאדרתה, בפתחי השערים המצוינים בהלכה, עם מקצוע חכמתה של תורה, אשר בהיותו שייך למשיחא, ואתו לשלימות קדושת חיי האומה וארצה, נעזב ונזנח מהם במשך דורות של גלות, - ובהפנותה את מחשבתם וכשרונם של חכמי תורה, דורשיה והוגיה, ביודעים ובלא יודעים, לעומת צפיית הישועה והגאולה והתקרבותה, בבנין ציון וירושלים, בשיבת ישראל למקומם ולישובם, בחזרת השכינה שמה, ושיכלול היכלה.
ג
ומאז לא הרפה ה"חפץ חיים" מהעיסוק בסדר קודשים: למד בעצמו; כתב כמה ספרים חשובים בעניינים אלו, עורר אחרים לעסוק בעניין זה, ובמשך עשרות שנים קיים "כולל" ללמוד קודשים.
ה"חפץ חיים" כתב בכמה מקומות דברי התעוררות ללימוד קודשים (בהקדמה לליקוטי הלכות, בהקדמה לפירושו לספרא, ובהקדמתו לספרו אסיפת זקנים שנדפסה בנפרד תחת השם 'תורה אור'), ומנה את הסיבות שבגללן חשוב ללמוד נושא זה.
הבאנו כאן אחד מכתביו בנושא זה - מכתבו אל הרב יוסף חיים זוננפלד.   שהובאו לפרסום ע"י הרב ש"ז זוננפלד והרב אריה פינקל. (הכותרות הם משל העורך).  
בע"ה, יום ב' פרשה תבא תרס"ט לפ"ק
יטיב ד' הטוב הכתיבה והחתימה אל כבוד הרב הגאון הגדול החריף ובקי ירא אלקים באמת, צדיק במעשיו ותמים בדרכיו, כבוד קדושת שם תפארתו מורנו ורבנו הרב יוסף חיים זאנענפעלד נ"י. אחרי דרישת שלום הדרת גאונו.   
לימוד הלכות קרבנות חשוב כהקרבתם
קבלתי מכתב מאנשי א"י אודות לימוד הקודשים. והנה עצם העניין נשגב הוא מאוד. ראשון לכל יש לידע, שמחויבין אנו בלימוד הזה מפני כמה אנפי. דאיתא במדרש ילמדנו (תנחומא, פ' צו, יד): אמר הקב"ה אע"פ שעתיד ביהמ"ק ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר קרבנות, אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות אותן (ר"ל ללמוד הלכותיהן) ואם תתעסקו בהן, מעלה אני עליכם כאלו בקרבנות אתם עסוקים.
עוד אחז"ל במנחות (דף ק"י) על הפסוק "ובכל מקום מֻקטר מֻגש לשמי"   (מלאכי א', יא) בכל מקום סלקא דעתך? אלא אלו ת"ח שעוסקים בהלכות עבודה (ה"ג רש"י בב"מ קי"ד), מעלה אני עליהם כאילו מקריבין ומגישין לשמי. ואיתא במגילה   (דף ל"א), שאמר אברהם אבינו לפני הקב"ה: רבש"ע, שמא ח"ו ישראל יחטאו לפניך, ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, א"ל: לאו. א"ל: במה אדע כי אירשנה? א"ל: קחה לי עגלה משולשת (דהיינו הקרבנות יכפרו עליהן). אמר לפניו: תינח בזמן שביהמ"ק קיים; בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עליהן? א"ל: כבר תיקנתי להם סדר קרבנות. כל זמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאלו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני להם כל עוונותיהם (והכוונה - שיתבונן בפירושם ובאופני הקרבתם, וכמו שכתב רבנו בחיי, שאין לומר שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושיה, עכ"ל).
ועוד יש כמה מאמרי חז"ל כעין זה. אכן אנכי לקצר באתי - והנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו המתרשלים בזה, כי בימינו טרדות הזמן מרובות, ואין מספיק ללמוד הכל, ע"כ משפט הקדימה להלכות הנהוגות בזמן הזה - אבל על זה אשאל, הלא מצינו כמה מסכתות בש"ס אשר רובם אינם שייכים בזמננו למעשה, כמו רוב מס' סנהדרין ומס' מכות ורוב יבמות ועוד כהנה אשר אינם נהוגות בזמן הזה, ואעפ"כ לומדים אותם בעניין כיאות; ולמה יגרע חלק קודשים, הלכות קרבנות? - ומלבד כל זה משמע בגמרא, שסדר זה היה נחשב להם ללימוד למעשה כמו סדר מועד, נשים, נזיקין (והוא הכל מטעם שכיון שהקב"ה מקבל הלימוד לקרבן כמו בזמן הבית, אין אנו יכולים לפטור עצמנו מלמוד הזה, כמו שלא היו יכולים לפטור עצמם מן הקרבן בזמן הבית). והוא בב"מ (קי"ד), דאשכח רבה בר אבוה לאליהו וכו' ושאל אותו אליהו, למה לא למד סדר טהרות; והשיבו: בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא. ופירש"י:   "בארבעה - בגירסא דארבעה סדרים, כגון מועד, נשים, נזיקין, שהם נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקודשים נמי, כדכתיב "ובכל מקום מֻקטר מֻגש לשמי", ואמרינן   (מנחות ק"י): "אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה, מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש. בשיתא מצינא - זרעים אינו נוהג בחו"ל וכן טהרות", עכ"ל. הרי דסדר קודשים היו לומדים כמו שאר סדרים, ומטעם זה סידרו רב אשי ורבינא גמ' על סדר קודשים לדורות הבאים, מה שלא עשו כן בזרעים וטהרות, אף שהיה להם תליסר מתיבתין על מס' עוקצין כדאיתא בברכות (דף כ'). וע"כ מטעם הנ"ל, דלימוד קודשים נחשב לישראל כאלו מקריבין עוד הקרבנות.
וכן מוכח עוד (במנחות ק"י) על פסוק (ד"ה ב', ב', ג) "הנה אני בונה בית לשם ד' אלקי להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תqמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ד' אלקינו לעולם זאת על ישראל", ואמר ר' יוחנן, מאי לעולם זאת על ישראל (היינו שכמה מאות שנים שביהמ"ק חרב והקרבנות בטלים)? אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה ביהמ"ק בימיהם (ומקריבין עליו אותן הקרבנות הנזכרים בקרא). הרי מוכח בהדיא בקרא, שאף בזמנינו, שאין לנו בית המקדש, מכל מקום על ידי לימודנו בעניני עבודה נחשב להקב"ה כאלו אנו מקריבים אותם בפועל ממש. וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף מנחות, וז"ל: "ואחז"ל ת"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה המקדש בימיהם, וע"כ ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהם; ולא יאמר, הרי אין צורך להם בזמן הזה, כמו שאומרים רוב בני אדם", עכ"ל.
לימוד הלכות עבודה כהכנה לבנין המקדש
ומלבד כל זאת הלא אנו מצפין ומחכין לישועה, ואנו אומרים ג' פעמים בכל יום "ועל כן נקוה לך ד' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזך", ומזכירין אנו שני שמות הקדושים, והנה אם היה המלך מודיע לאיזו עיר גדולה, שאפשר שיסע בעתים האלו דרך אותה העיר, הלא בודאי היו הכל זריזים בכל הרחובות לכבד האבנים מהם ולייפותם בכל   היכולת, וכן בענינינו אם היה הקיווי באמת בלבו שיבא מהרה משיח צדקינו, בודאי היה כל אחד מחזר את הסדר הזה בכל כחו, לא מיבעי הכהנים, אף ת"ח הישראלים. כי הכהנים הרבה מהם הדיוטים, ולמי יבואו הכהנים לשאול איך להתנהג, אם לא לת"ח שהם יורו להם כל סדר עבודה והלכותיה (וכן ראיתי במדרש, שהת"ח היו לומדים עם הכהנים עניני עבודה). והנה אם גם הת"ח לא ידעו, א"כ פקע עבודה מבית אלקינו כמה חדשים, כי לא ביום אחד ולא בשבוע אחד ידעו הלכות עבודה. ובגמ' חששו מאד לזה, שבבוא הזמן לא יצטרכו לעכב זמן מה, עיין בסנהדרין (צ"ח) לעניין משיח, שראהו ריב"ל דהוי שרי ואוסר כל מכה בפני עצמה, ולא הכל ביחד; והטעם פן יאמר לו הקב"ה שילך לגאול בניו, לא יצטרך לעכב. ועתה נוכל ללמוד בק"ו: אם רגע אחד אינו כדאי לעכב לכלל ישראל, מה נאמר כשיבוא משיח צדקינו ויאמר לנו בשם ד' להקריב קרבנות הקבועים בשם כלל ישראל וקרבנות האמורים בס' יחזקאל? ואנחנו נהיה מוכרחין להמתין עכ"פ איזה חדשים, עד שנהיה בקיאין בהלכותיהן אף מעט.
ואל יחשב האדם, שיהיה די להקרבת ב' וג' כהנים ע"פ הדחק. לא כן הדבר, בעת שיבואו לארץ ישראל, ויהיו הכל מוכרחין לעבור על הים, יהיו מוכרחין אח"כ להביא קרבן תודה על זה, כידוע; ועל זה יהיה נצרך אח"כ כמה מאות כהנים להקריבן. והנה לדעת רבנן בסנהדרין (כ"ב) אסור לכל כהן בארץ ישראל לשתות יין תמיד, שמא יבנה המקדש פתאום. ואילו לדידן דנהיגין כרבי, דפליג ומתיר, היינו דאינו חושש שמא יבנה פתאום, כמו כן שלא יהא שהות להפיג יינו מעליו כפירוש רש"י שם. אבל בדבר שצריך שיהיו לזמן רב, בודאי היו כולי עלמא חוששין לזה. והכא בעניננו לידע הלכות עבודה, הלא לא ליום אחד הוא, ולא ליומיים (וראיה מן הלוים, שהיו לומדים ה' שנים, כ"ש עבודות כהנים המרובות כפלי כפלים). א"כ בודאי יש חיוב   על כל פנים על הכהנים לעסוק בדיני עבודה לידע הלכותיה, שיהא מזומן לעבודה כשיצטרך, וכן שארי ת"ח שבישראל ג"כ צריכין ללמוד וללמד כדי לדעת להורות. - והנה חז"ל אמרו (שבת ל"א), ששואלין לו לאדם "צפית לישועה"? וכ"ש בזמנינו, שאנו רואין שנתקיימו כל הסימנים שהובאו בגמ' בחלק (דף צ"ז ו-צ"ח) לעניין ביאת המשיח, בודאי יש לקוות להגאולה, וצריך להזדרז להכין לעבודה ובהלכותיה.
סדר קודשים - מת מצוה
ומלבד כל זה סדר קודשים הוא כעת כמת-מצוה נגד שאר הסדרים שלומדים אותם אלפים ורבבות מישראל בעיון, ומדקדקים בם שיהיו בקיאים בהם הלכה למעשה; ואלו הסדר הזה לא נמצא אף אחד מאלף, שילמוד אותו בעיון להלכה ולהיות בקיא בהלכותיה; וכמה גדול עניין הלימוד ההוא, וכמו שכתב הספר חסידים סימן רס"א: "אהוב את המצוה הדומה למת-מצוה, שאין לה עוסקים, כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים, כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים, תלמוד סדר קודשים וכו' ותקבל שכר כנגד כולם, כי הם דוגמת מת-מצוה אותן מסכתות ואותן הלכות שבני-אדם אין רגילין בהן". והנה אחזתי פה במכתבי מאמרים אחדים, ובספרי תורה אור הבאתי פסוקים ומאמרי חז"ל מש"ס וזוהר הקדוש המלהיבים מאוד בלימוד הקדוש הזה.
לימוד קודשים מתוך ציפייה לישועה
וכעת מצאתי גם בקרבן אהרן שמאריך מאוד ג"כ בנחיצות הלימוד הזה. והנה בפסיקתא דרב כהנא נמצא מאמר נורא, המזרז לצפות למלכותו של הקב"ה במאמר (גילי סימן ל"ד) - וז"ל (כפי גי' הגאון ר"ז מרגליות שם וכן שאר מפרשים): "אמר הקב"ה לצדיקי דור ודור, לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי, ולא חכיתם למלכותי; שבועה היא מלפני, שכל מי שמחכה למלכותי אני מעיד בו לטובה, שנאמר וכו'", עי"ש עכ"ל. הרי שרצון הקב"ה שנחכה למלכותו, וממילא מובן שצריך ללמוד ההלכות הנחוצות לזה (דהיינו תחלת הכל ללמוד מס' זבחים, מנחות, שהם העקרים השייך לזה). והנה בחו"ל רוב הלומדים הגדולים יכולים לפטור עצמן, כי מורי הוראות הם לעדת ישראל, או שמכינים עצמן להורות, וא"כ מוטל עליהם ללמוד חלקי הש"ס והפוסקים השייכים לארבעה חלקי השו"ע הנוגעים למעשה; אבל אלו שאין עומדים לזה בלאו הכי, ובפרט בארץ הקודש, שכל הת"ח הלומדים שם (זולת יחידים שצריכים להוראה) לימודם רק לשמה לשם תוה"ק, הלא אין לך מקצוע גדול מזה, שהוא לימוד שיש בו תורה ועבודה ותקות ישועה יחד. וגם חז"ל אמרו, ששואלין לו לאדם בשעת הדין "צפית לישועה"? - ע"כ נכון מאוד, שאנשי ארץ הקודש ישימו לימודם בסדר הזה בעיון רב, כל אחד לפי כוחו ולחזור להיות בקי בה.
לימוד קודשים - מזרז את הגאולה
וגם אמנם אין ספק הוא, כי יהיה בזה התעוררות הגאולה, אם חלק רב מישראל, ובפרט בארץ הקודש, יעסקו בסדר הזה בעיון הלכותיה, וכדכתיב "אני לדודי ודודי לי". כי כאשר אנו מכינים עצמנו מצידנו, גם הוא יחיש מצידו לגאלנו ולהראותינו כהן בעבודתו. ואם אמנם כי על הכהנים מוטל זה יותר, שעליהם החובה וכדמצינו בקרא, שנשאלו על זה בעת שהיה קרוב לגאולה שניה (בחגי ב', יא): בדבר ד' אל חגי: "שאל נא את הכהנים תורה" (וכפי הנראה שעצם דיני ההקרבה ידעו היטב, ורק בעניני טומאה וטהרה היו נשאלים) בכ"ז גם לשאר ת"ח חובה הוא, שבזמן המקדש לכולם נצרך הידיעה, ובפרט לת"ח להורות לכהנים כנ"ל.
לימוד קודשים - מכפר עוונות
ומלבד כל אלה לימוד עניני הקרבנות הוא תועלת גדולה לנפשו, שלא יוכלו מלאכי הדין להזכיר חובותיו למעלה, כדאיתא במדרש הנעלם פרשת וירא, וז"ל: "א"ר כרוספדאי, האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניני דקורבניא ותקרובתא (דהיינו כל קרבן וקרבן למה הוא בא, ומעשה העבודה והקרבה ממש בכל קרבן) ויכוין בה (ר"ל שתהא זה במקום עסק ההקרבה לכפר על ידי זה אותו החטא שבא עליו אותו הקרבן) ברית כרותה היא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה, דלא יכולין למעבד ליה אלא טיבו" עכ"ל. - והנה לפי מה שיודע כל אחד נגעי לבבו, כמה נצרך לו עניין הזה אף בזמנינו. ועוד זאת שכעת יוכלו גם ישראל לזכות בעניין מעשה הקרבנות, שיחשוב הקב"ה, כאילו הקריבו הם, משא"כ אח"כ. ומכל אלה ראוי ונכון, שגדולי א"י וראשי מנהלי הישיבות הקדושות שלומדים תחתם הרבה והרבה מופלגי תורה, ישימו לב לעניין הנשגב הזה ולזרז לכל הסרים למשמעתם, שיקבעו לימודם בזה הסדר חלק מהיום וללמדו בעיון ולהיות בקיאים בהם. וראוי עוד, אם היו נמצאים חבורות חבורות שילמדו יחד, שההתעוררות וחיזוק העניין הרבה יותר בזה מלימוד יחידים. כללו של דבר, כל מה שאפשר להרבות לימוד הזה, לדעתי מחויבין אנו בזה, ועניין נשגב הוא מאוד.
וד' בחסדו אמנם יזכנו לראות ירושלים בבנינה, כהן בעבודתו, ויקוים בנו: כי מציון תצא תורה - כנפש כתר"ה ונפש מכבדו כערכו, הכותב למען כבוד ד' ותורתו.
הצעיר שבכהונה ישראל מאיר הכהן
ובאמת מה אני, שאהיה מעורר בדבר לגדולי ישראל. אכן בעבור שאני כהן מצאתי את עצמי כמחוייב בדבר הנ"ל.
ישראל מאיר הכהן
מעיר ראדין אשר בגובערנא ווילנא
ד
החפץ חיים הוא שהשפיע על הרב אברהם יצחק הכהן קוק לעסוק בעניני קודשים.
ומעניין הדבר, שכאשר ביקש ה"חפץ חיים" הסכמה לספרו ליקוטי הלכות על סדר   קודשים - פנה לחותנו של הרב קוק, האדר"ת.
  היה זה בחורף שנת תרנ"ז, והרב קוק שהה אז בבית האדר"ת. מכיון שבקשת ההסכמה היתה בהולה והאדר"ת היה טרוד בענייני קהילתו, פנה אל הרב קוק וביקש ממנו להיות לו לפה ולכתוב עבורו את ההסכמה.
הרב הזדרז לעשות רצון צדיק ומיד התיישב לכתוב הסכמה נפלאה כיד ה' הטובה עליו. וכשהגישה לאדר"ת לחתימה אמר לו: "מה שכתבת על חשיבות לימוד סדר קודשים, על גדלות המחבר ועל יקרת הספר על זאת מוכן אני לחתום בשתי ידיים, אולם דבר התורה ששילבת בדברך זה שייך לקנין התורה שלך ולא ייתכן שיקרא שמי עליו". ומיד הוסיף תיקון בתוך ההסכמה:" ויפה העירני כב' הגאון הנודע לתהילה מו"ה אברהם יצחק הכהן נ"י הגאבד"ק בויסק" (שיחות הראיה עמ' קכ"ג לרמ"צ נריה מפי הרצ"י קוק).
הסכמה זו אכן מודפסת בספר לקוטי הלכות בחתימת האדר"ת, והעתקנו מתוכה שני קטעים.
הסכמות הגאונים
ה' לי בעוזרי.
הן מעודי גרסה נפשי לתאבה ללמוד ולעיין בסדר קדשים, לדעת חק ומשפט תורת ה' תמימה בדיני הקודש והמקדש על מכונם, ואמרתי אני עם לבי, הלא זה ירושת פליטתנו מכל מחמדינו אשר לנו מימי קדם, ואיך לא נתרפק על אהבת חוקים ומשפטים צדיקים וישרים, אשר בשימנו מעייננו בם, יתרומם לבבנו לאהבתו ית"ש אשר בחר בעמו ישראל ייטעם שורק בקרן בן שמן ארץ אשר עיני ה' בה, והיה עינו ולבו שם כל הימים בהר מרום הרים, ועתה בגלות החלה הזה [אשר נפזרנו בקצה הארץ], במה נוכל להראות את לבבינו הקשור באמונת אומן, כי יוסף ה' שנית ידו לגאלנו במהרה גאולת עולמים, וכימי עולם תערב מנחה, וישיב שבותנו להיכל תפארתנו לעבדו ית"ש עבודה תמה ונאמנה, הלא בהיות עינינו ולבנו בספר התורה הזאת, מחמד עינינו ולב כל העם הקדוש, וכאשר נשתדל להגדיל תורה ולהאדירה בסדר קדשים בהלכות עבודה לכל ענפיהם הרבים והכבירים, והיתה לנו לעדה כי לבבנו פונה היום אל על, והננו מכינים עצמנו לישועתו יתברך, אשר במהרה ברחמים גדולים יקבצו ובאהבה ורצון יריח ניחוחינו. נאמנים רבותינו חז"ל הק' ונאמנים דבריהם, מה שאמרו במדרשים שהקב"ה השיב לכנסת ישראל פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, הן הבטיחנו ברחמיו ע"י אהובו אבינו אברהם בברית בין הבתרים, שגם בזמן שאין בהמ"ק קיים ברית כרותה לנו שבזמן שקוראין בסדר קרבנות מעלה כאילו הקריבום לפניו ית', והוא מוחל על כל עונותיהם תענית (כ"ח:) ומגילה (ל"א:).
אמנם בשלהי מנחות א"ר יוחנן ע"פ, "לעולם זאת על ישראל" (דברי הימים ב', ב', ג), אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה, מעלה עה"כ כאילו נבנה ביהמ"ק בימיהם, דקדק לומר העוסקים ולא הלומדים או הקוראים אלא ביגיעה ובעמל להעלות הלכה על מתכונתה וכמש"כ הט"ז באו"ח ר"ס מ"ז במה שיסדו לנו חז"ל בברכת התורה לעסוק בד"ת. ויפה העירני כ' הגאון הנודע לתהילה מו"ה אברהם יצחק הכהן נ"י הגאבד"ק בויסק שלא לחנם דקדק ר' יוחנן לומר אלו "תלמידי חכמים" להורותנו שאין הפעולה נשלמת שיהיה כאילו נבנה בהמ"ק, רק כשיהיה בתכלית רוממות קדושתה ע"י ת"ח העוסקים בהלכות עבודה, כי כאשר בכל התורה כולה בההלכות הנהוגות בכל הזמנים הלא הת"ח המה אשר עמלו להעמיד חק ומשפט לדעת מה יעשה ישראל, המה אשר בעמלם ויגיעם קבעו לנו הלכות ברורות ומחוורות כשמלה מעמקי ים התלמוד, ועוד בכל דור ודור, רבתה התכונה לזרות ולהבר את כל הפרטים המסתעפים ומתחדשים מדי יום ביומו, יציץ ויפרח ישראל, אלו ת"ח, שעושין ציצין ופרחים לתורה (שבת קמ"ה:), וזאת היא עבודת הת"ח העיקרים שהגיעו לפלגות חקרי לב, לדעת מה יעשה ישראל, בהוראות   או"ה כדת ודין, ככל' החזיון הזה, עלינו להראות גם בסדר קודשים, עלינו להראות שלימות אמונתנו ע"י תלמידי חכמי התורה, כי הננו מוכנים וערוכים לישועתו יתברך, ובמה אפוא נקדים את עצמנו ליחל לחסדו ית' וביותר לעת הזאת, אשר בודאי תשועתו לא תאחר, כנסת ישראל נדרשה להעדות כליה, לקראת האדון אשר אנו מבקשים, ובמה נכין עצמנו לפתוח פתח כחודו של מחט לשוב אל ה' ית' להיות מקודשים ומזומנים לישועתו בלב נכון, הלא בחמדה גנוזה זאת התורה אשר מורשה היא לנו בת ישראל, לחשוף שפוני טמוני הלכות הקודש והמקדש עבודת הקרבנות לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, אשר רק לת"ח גדולי התורה אשר   ידם רב להם לחתור בכל עוז בעיון ועמל למסבר, למגמר ולאגמורי, ולזאת דווקא תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה בעמל ויגיעה לבקר וללבן להוציא ההלכה לאורה, הן המה הבנאים העוסקים בבנינו של עולם בתורתם (שבת קי"ד.). עליהם מעלה הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ולא בקריאה לבד נאמרו הדברים, זאת המנוחה וזאת המרגעה.
[   -- -- --   ]
ואתם כהני ה' בית אהרן הקדושים אשר נתונים נתונים הנכם לעבודת הקודש במקדש השי"ת, עליכם המצוה ביתר שאת וביתר עז לדעת ולהבין חוק ומשפט צדק בכל תורת הקודשים, אשר תכהנו פאר, לעת ירחם ה' בקרוב את עמו, ובחר עוד בישראל לרומם בית אלהינו באהבתו ובחמלתו, משכו וקחו לכם את הספר הנחמד הזה אשר ברכה בו, אוצר כל כלי חמדה, והנני עמכם כל קהל עדת ישראל, הגוי קדוש אסיר התקוה, לעת ירחם ה' את עמו ומחץ מכתו ירפא והיה לנו ההלכות הערוכות אשר עד הנה הלימוד היה חשוב כמעשה והיה לנו ללמוד ולעשות ולקיים כל דבר בפועל, יפתח הקב"ה לנו כפתחו של אולם, ומציון מכלל יופי יופיע, ויברך ה' את כבוד הגאון המחבר שליט"א, ויסייעהו לגמור את אשר החל, ואל יצל מפיו דבר אמת, ויזכהו לעבוד עבוה"ק בבית נכון ונשא עם כל אחיו כהני ה', ועיניו רואות בנחמת ציון וירושלים, ויחיינו מיומים כעתירת הכותב בלב רגש ומלא תקוה בדמע וגיל מצפה לחסדי ה' ית' באעה"ח לכבוד הקודש והמקדש ולכבוד הגהמ"ח שי' אור יום ו' עש"ק לסדר ויושע ה' את ישראל, שנת כי ה' דבר טו"ב ע"ל י"שראל לפ"ק פה מיר:
נאום אלי' ראבינאוויץ תאומים באאמו"ר הגאון מו"ה בנימין זצללה"ה
ה
כבר חמש שנים לפני מעשה זה (בשנת תרנ"ג) כתב הרב קוק בשבתו בזיימל מאמר בעניין עשיית זכר למקדש, שמהווה פתיחה לספרו משפט כהן.
הבאנו כאן קטע מתוך הפתיחה:
וכאשר ידענו, כי עיקר חורבן בית מקדשנו וסבת גלותנו הי' עזבנו את תורת ד'. כמו שכתוב "על מה אבדה הארץ ויאמר ד' על עזבם את תורתי", אנו יודעים כי ע"י שובנו אל תורתו הקדושה, להגות ולשום כל מעיננו בה, בא תבא לנו הישועה, כי תבנה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב. וזאת הלא נבין מאד, אשר אף שכל התורה כולה היא שכית החמדה, ובסגולתה תלוי אשרנו וישועת ערי אלהינו, יתרון הכשר נתן לסגולה זאת בהגיוננו במצות הקודש והמקדש וכל התורה התלוי' בארץ, אשר ד' אלהינו דורש אותה. השי"ת נתן בתלמוד תוה"ק סגולה גדולה שהוא מביא לידי מעשה, כדבריהם ז"ל "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". גדולת סגולה זאת בעצמה, יש בה חלק הדיוט, אשר בידנו הוא, שהוא אשר למעשים שבידנו לקיימם, ומסגולת התלמוד היא לכונן את הלב ולזרז את הנפש אל קיומם, ויש בה חלק גבוה, הוא של המצות אשר לא בידנו טובנו בהן, מצד רחוקנו מארצנו וחרבן בית מקדשנו. ועליו ית' לקיים את הברית הכרותה לתלמוד שמביא לידי מעשה. ע"כ אם נתעורר ללמוד בשקידה ודעה נכונה את אלה חלקי התורה, שעל הקודש והמקדש נוסדו, יביאנו תלמודם לידי מעשה ע"י חסד עליון הגומר עלינו. ולעומת זה עלינו להבין, כי מעוט שימת הלב והיסח הדעת מחלקי התורה הללו, שהם עיקריים לישועת נפשנו, גורם בעונינו רחוק את הישועה כי איך נבא אל הארץ ולא שמנו אל לב לדעת משפט אלהי הארץ, אשר הוא אדון כל ועיניו בה לעטרה בחוקי צדק ותורות אמת. ובעונינו אנו רואים, שכמו שרבה העזובה בשכחת כלל התורה מסבת גלותנו, כן עוד יותר נעזב וניטש הוא חלק התורה התלוי בארץ ובמקדש, כי דורשיו מעט והוגיו נער יכתבם. ע"כ רחקה הישועה, ושיבתנו לארץ קדשנו הולכת בכבדות, תחת אשר הי' לה לצעוד צעדי ענק, כי עת לחננה כי בא מועד, גם רצו עבדי ד' ועמו אבני' ויחוננו עפרה תלי"ת.
ו
זמן קצר אחרי עלותו לכהן פאר כרבה של ירושלים יסד הרב קוק את ישיבת "תורת כהנים" ללמוד סדר קודשים וסדר עבודת בית המקדש מצוות התלויות בארץ והלכות מדינה.
בקונטרס שיצא אז ליקר ערכה של הישיבה, שהרב קוק היה נשיאה כותב בין השאר הרב:
 
ב"ה יום י"ב לחדש חשון תרפ"א
[   -- -- --   ]
ישיבת תורת-כהנים בציון, עכשיו, בזמן-הזה, בעצם ימי הרעש של התנועה, של התחיה הלאומית שלנו בכל המון החולוניות, השוטפים אותה על כל גדותיה. זאת היא פעולה הצריכה לשעתה. והנה נוסד המוסד הזה בציון.
[   -- -- --   ]
הצפיה הפנימית לראות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, זהו היסוד הנושא של כל התחיה כלה . לכל סעיפיה הקרובים והרחוקים אם מבינים אנחנו או לא מבינים, איך יתהוו הדברים הגדולים הללו – הכל אחד. מאמינים אנחנו שדבר אלקינו יקום לעולם. וישראל הקם לתחיה, מלא כח ה', מלא אור אמונה, גוי קדוש הוא, ולקדש קדשו ולהדרת תפארתו הוא נושא את נפשו, ובית-המקדש יבנה והיכל יוסד. וכהנים ישובו לעבודתם, ולוים לשירם ולזמרם, וישראל לנויהם.
והיום הגדול הזה, הנה הוא הולך ומופיע, הולך ומתקרב אלינו. והננו חייבים להיות מוכנים בכל המובנים, ובת קול המנהמת כיונה מחורבות ירושלים אומרת: אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.
ז
קונטרס זה הגיע לשבועון נוצרי בלונדון, ועורר תגובה. ההנהלה הציונית בלונדון העבירה את תגובת השבועון להנהלה הציונית בירושלים, וזו פנתה לרב קוק בבקשת תגובתו, והרב עונה להם במכתב מלא אמונה ובטחון:
לכבוד
ההנהלה הציונית
פה.
[   -- -- --   ]
א. אמת הדבר שנוסדה פה ישיבת תורת-כהנים, במטרה מיוחדת שילמדו כהנים ת"ח, את סדר קודשים שהוא המקור של כל עבודת המקדש על בוריה.
[   -- -- --   ]
ה. הדרישה לעשות, סדר קודשים, למקצוע מובהק, וביחוד לכל יחידי הסגולה שבת"ח שבין הכהנים והלוים, היתה תמיד בקרב ישראל, בצורה תדירית צנועה, ועכשיו היא צריכה להרחיב את גבולותיה, ולהשמיע את קולה בהכרה יותר בולטת.
ו. השאיפה   להחיות את כל ערכי הקדש בישראל, כדי לבסס על ידם את מצעדי-צמיחת-הגאולה, ההולכים ונרגשים בתחי' הלאומית, כוללת היא את החפץ לעשות את ירושלים למרכז להתלמוד הרחב והמסודר לכל התורה בכלל ועם זה להלכות הקדש והמקדש, ולכל הלכות מלכים, וסדרי מדינה ישראליים ממקור התורה והמסורה, והיא אחת המגמות של ישיבת "תורת-כהנים".
ז. דברי רגש והתעוררות נפשית, למוסד הקדוש הזה, ורעיונו הגדול כתבתי במכתב מיוחד, שמסרתי להרבנים חברי הועד של הישיבה לפרסם ברבים, והם דברים מבוססים שלדעתי צריכים אנו לשנן אותם בין כלפי פנים ובין כלפי חוץ. והם כדאיים להיות חקוקים על לוח לבנו תמיד, וביחוד בימים שאנו חפצים להתעורר בתחי' לאומית כללית המקשרת עם בנין ציון וירושלים.
ואעפ"י שהמוסד הזה כלו הוא תורני טהור, מ"מ רמז יש בו לכל העולם כולו שלא יחשבו האומות שיש לנו אפילו רגע של יאוש ח"ו של שכחה מקשור זכותנו, במקום המקדש, שהוא אבן הפנה לכל המקומות הקדושים, מקום מקדשנו.
[   -- -- --   ]
ברגשי כבוד וצפית ישועה קרובה
הק' אברהם יצחק הכהן קוק

כדי לערוך את העמוד ישנן שתי אפשרויות:
1. לחץ על "ערוך במקום" וערוך את הטקסט עריכה מלאה הכוללת הוספת תמונות, שינוי הצבעים, הוספת קישורים, סרטונים ועוד באמצעות עורך דמוי "וורד" כרצונך. בסיום לחץ על "עדכן נתונים".
2. לחץ על "ערוך" לעריכה מלאה של תוכן העמוד בעורך המתקדם ובנוסף שינוי הגדרות העמוד כגון: הוספתו לתפריטים, הוספת מילות מפתח ועוד.
* לירידת שורה בודדת בעורך המתקדם, החזק את מקש ה - "SHIFT" ולחץ על "ENTER".

לייבסיטי - בניית אתרים