חפש  
 
אל המקדש - עמותת צור ישועתי
 
 
 
שאלה
האם מותר לתלוש את הצמחייה הגדלה בין אבני הכותל המערבי, כדי למנוע נזק לאבני הכותל?
תשובה
תשובה לשאלת הממונה על המקומות הקדושים במשרד הדתות, אם מותר לתלוש את הצמחייה הגדלה בין אבני הכותל המערבי כדי למנוע נזק לאבני הכותל.
לפי עניות דעתי, אין לתלוש את העשבים הצומחים בין אבני הכותל המערבי. על אף ההלכה במסכת מגילה (כח.) ביחס לבית הכנסת שחרב ועלו בו עשבים, שבמשנה נאמר ש"לא יתלוש מפני עגמת נפש", אבל לפי מסקנת הגמרא שם (כט.) תולש ומניח. וכן גם פסק הרמב"ם ביחס לבתי כנסת שחרבו:
עלו בהן עשבים תולשין אותם ומניחין אותן במקומן, כדי שיראו אותן העם ותעור רוחם ויבנום   (הלכות תפילה פי"א הי"א).
וכן הוא בשו"ע או"ח (סימן קנ"א ס"י): "ואם עלו בהם עשבים תולשים אותם ומניחים במקומן משום עגמת נפש, כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותה".
אבל כבר פסק שם הט"ז (סק"ג) שאם אין בדעתם לבנות בית הכנסת במקום הראשון אין צריך לתלוש העשבים על מנת להניחם במקומם, כלומר שאין חובה להשאיר שם את העשבים.
לפיכך ביחס לעשבי הכותל המערבי, נראה שהדבר תלוי במחלוקת רש"י ותוספות, שכפי שיבואר להלן לדעת הרמב"ם אין לתולשם אפילו על מנת להניחם שם מפני עגמת נפש. שהנה, לפי דעת רש"י והתוספות בית המקדש העתיד להיבנות לא ייבנה בידי אדם, כי "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר 'מקדש ה' כוננו ידיך' (שמות ט"ו, יז)", (רש"י סוכה מא. ד"ה אי נמי, ובתוספות שם בד"ה אי), וכן כתבו רש"י במסכת ר"ה (ל. ד"ה אי) והתוספות במסכת שבועות (טו: ד"ה אין).
אבל כבר נתברר אצלנו במאמר מיוחד [1] שהרמב"ם אינו סובר כרש"י ותוספות, אלא לדעתו חובת בניין בית המקדש חלה על כל דור שבכוחו לבנותו, וגם בזמן הזה. לכן, יש לשמור על עשבי הכותל המערבי כדי לחזק אותנו בבניין בית המקדש, כי את חורבן הבית מצווים אנו לזכור ולהתאבל עליו כמבואר במסכת   סוכה (מא.) מהמקרא: "ציון היא דורש אין לה" (ירמיה ל', יז) - מכלל דבעיא דרישה, וכן מהמקרא: "אם אשכחך ירושלים" (תהילים קל"ז, ה) כמבואר במסכת בבא בתרא (ס:), וכבר הארכנו בנושא זה בספרנו 'תורת המועדים' (במאמר הליכות החורבן עמוד 475). ויש בזה משום עגמת נפש כשבאים לכותל המערבי ורואים אותו בשממותו, ואת העשבים שעלו בו. וכשם שחייבים לקרוע על החורבן מפני עגמת נפש, יש איפוא חובה להביא את הרואים את שריד בית מקדשנו לידי עגמת נפש כדי לחזק את כיסופי הגאולה שבנו. [2]
בנוסף לנ"ל, הצמחייה הגדלה בין אבני הכותל המערבי שונה מעשבי בית הכנסת, כי יש עליה קדושת בדק הבית מן התורה, מכיוון שגדלה בין אבני כותל, ויש בה מעילה אם יהנו ממנה; וכפי שפסק הרמב"ם בהלכות מעילה (פ"ה ה"ו), שהמקדיש שדה והוציאה עשבים - מועלין בהן.
לכן, אם יעקרו את הצמחייה ויניחו אותה במקומה בין אבני הכותל, חיישינן לתקלה שמא יהנו מהם, וכפי שאמרו במסכת פסחים (כ:, לג:). ולעוקרה לכתחילה כדי לקבור אותה במקום אחר, כמו המקדיש והמעריך והמחרים בזמן הזה פירות כסות וכלים שהדין הוא שמניחין אותן עד שירקבו, כאמור במסכת ע"ז (יג.) וברמב"ם הלכות ערכין וחרמין (פ"ח ה"ח), גם זה לא שפיר דמי; דאם כן, אין בזה סימן לחורבן ולעגמת נפש כפי שחייבו חכמים לעשות אפילו בבית כנסת שחרב, על אחת כמה וכמה ביחס לחורבן בית המקדש כנ"ל.
יש להוסיף גם נימה נפשית לפיתרון של השאלה הנ"ל. מאז קרוב ליובל שנים אני זוכר את הכותל המערבי עם הצמחייה שלו. הוא חרוט ברוחו של כל אדם בעולם, כמו שהוא עם העשבים הגדלים בו, המסמלים לכל רואיו את חורבן הבית והכמיהה והכיסופין לגאולה ולבניינו העתיד של בית מקדשנו. לכן אין לשנות בו מאומה, ואם הכותל לא התפורר קרוב לאלפיים שנה בעטיה של הצמחייה, הוא לא יתפורר גם הלאה, כמו שהארון נושא את נושאיו.
לכן יש להשאיר את הצמחייה הגדלה על הכותל המערבי זכר לחורבן וסימן לגאולה, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונוכל לפאר ולרומם את בית קדשנו וחצר אלקינו, הר הבית וחומותיו ומגדליו מסביבו.
הרב שלמה גורן
הרב הראשי לישראל


*   המערכת מודה לאשת הרב זצ"ל, הרבנית צפיה גורן שתחי', על מסירת הדברים לפרסום. ההערות למאמר נערכו על-ידי נעמן וסרצוג, מאיר סלונימסקי, ועורכי מעלין בקודש.
[1]   עיין בספר 'תורת השבת והמועד' להמחבר זצ"ל, במאמר 'מצות בנין בית המקדש בזמן הזה'.
[2]   מרן המחבר זצ"ל מחדש שלגבי המקדש עצמו, יש דין נוסף של קריעה מחמת עגמת נפש שלא קיים בבית כנסת, והראיה לכך שקורעין על בית המקדש שחרב ואין קורעין על בית כנסת שחרב. וה"ה לגבי תלישת עשבים נאמר שיש הבדל בין מקדש לבית כנסת, ולכן בכותל אסור לתולשם, ואילו בבית כנסת תולש ומניח. בפסקה הבאה יבואר ביאור נוסף מדוע לא ניתן לתלוש ולהניח בכותל.
לייבסיטי - בניית אתרים